א.

המתח ניכר על פניהם של איה ועודד שעה שקיבלו את פני זוג חבריהם הוותיקים בכניסה לאולם החזרות. "הנציגים של השרה פה,” הודיעה איה. "מישהו מהלשכה שלה התקשר לפני שעתיים וביקש לבוא לחזרה.”

"אני מבין שזאת בקשה שאי-אפשר לסרב לה,” הפטיר השחקן הוותיק, ועודד מיהר להסכים איתו. "מזל שהספקנו ללמוד את התפקידים כמו שצריך, ולעשות את ההתאמות – והם נופלים על חזרת תלבושות שאמורה להיות רצופה…”

"מזל או לא – נדע רק אחרי החזרה,” אמר השחקן שזה עתה הגיע, מעביר יד בשערו ומגלה כמה גרגרי חול ממסע הג'יפים שזה עתה תם. "אז אני מבין שאין ברירה ואני צריך איפור מלא – כולל הפיאה עם הקרחת.”

כעשרים דקות אחר כך, לאחר התמונה הראשונה בביתם של בני הזוג בן גוריון, עלה השחקן הוותיק על הבמה, לובש את דמותו של חיים ויצמן, מאיץ ברעייתו בחיים האמיתיים שהיא עכשיו רעייתו גם על הבמה. הקהל הרי אוהב זוגות דו-מימדיים כאלה, וההצגה בנויה הפעם על שני זוגות המשחקים שני זוגות. הם היו בטוחים שמדובר בהצלחה בטוחה.