סוחר חלקי הרכב, ברחוב המסגר בתל אביב, התקשה להאמין למזלו הטוב. כמי שהתמחה משך שנים ברכישת מכוניות הרוסות, פירוקן ומכירת חלקים משומשים למוסכים, ידע כי הסוד בעסקיו טמון בסבלנות: לכל חלק שלם במכונית הרוסה יהיה בסופו של דבר קונה. ההיגיון הכלכלי של הענף שבו התמחה וממנו התפרנס היטב אמר כי במקרה הנדיר הזה – מחיר סך כל החלקים יהיה דווקא גדול ממחיר השלם. הפעם, עוד לפני שהספיק לפרוק את מה שהיו ג'יפ לנדקרוזר וטנדר טויוטה אותם רכש במכרז מחברת הביטוח, שהגדירה אותם כאובדן מוחלט – כבר נכנסה למגרש החלקים שלו מכונית ה- BMW השחורה. יודה, הלקוח איתו עשה בתקופה האחרונה יותר ויותר עסקים, יצא ממנה מחייך. העסקה נסגרה במהירות. המחיר הרשמי, זה שנרשם על גבי הקבלה, היה נמוך משמעותית מהשווי הכולל. המחיר הזה, שולם על-ידי יודה בהמחאה. בצד ההמחאה הזאת, החליפו ידיים עוד שתי חבילות שטרות ירוקים. "אתה בטוח שאתה מעוניין לשקם אותם?,” שאל הסוחר, יודע כי מחיר החלפים לשיקום כזה גבוה משמעותית ממה שאפשר יהיה לקבל תמורת הרכב בתום תהליך השיקום, ולאחר שמספר הרישוי שלו ישונה כמתחייב מהחוק לגבי כל רכב שהוגדר "אבדן מלא.” "תתפלא,” חייך יודה. "ואם תמצא עוד טיוטה כזאת בטוטל-לוס – תודיע לי. אני תמיד מעוניין.”

כאשר הגיעו שני הג'יפים לבניין המחסן של 6744, לא התמקדה תשומת הלב בחלקיהם הפגומים – או השלמים. מה שעניין את קומץ האנשים שם היו מספרי השילדה. עבודת זיוף אמנותית הצליבה בין כלי הרכב: מעתיקה את מספרי השילדה ומספרי הרישוי מהג'יפים החבוטים אל החדשים, משנה את זהותם של האחרונים ומכשירה אותם למכירה זמן לא רב אחר כך כאילו היו כלי הרכב שנפגעו בתאונה ושוקמו. בהצלבת זהויות, ידווחו הכלים הצה"ליים מאוחר יותר כאילו היו מעורבים בתאונה עצמית במהלך אימונים – שהפכה אותם לגרוטאות. דו"חות של חוקרי תאונות ושמאים יצורפו לדיווח. והדו"חות האלה יהיו מזוייפים, ובדויים ממש כמו חוקרי התאונות והשמאים החתומים עליהם. הגרוטאות המקוריות, בתורן, ייגררו למגרש המכרזים של מנהל הרכב הממשלתי, משם יוצאו שוב למכירה, הפעם תחת זהותן החדשה. זהותן הקודמת משרתת עתה כלי רכב חדשים בתכלית. מכוניות צה"ליות אחרות שהוקצו ליחידה דווחו כאילו נגנבו שעה שחנו ברחבי תל אביב – ואז עברו גם הן שינויי זהות שהפכו אותן למכוניות משוקמות כביכול.

חודשים לא רבים אחר כך, בשעת השקיעה של ערב חורפי בהיר וקריר, תימרן הלנדקרוזר את דרכו בביצה העונתית שבין רמת אביב ג' ובין חוף תל ברוך, חורץ לעומק את הקרקע הבוצית, מחליק ומזגזג את דרכו תוך שצמיגיו יורים מטחי בוץ המתופפים בצליל חלול על גבי הפח המתנקד בחום מחוספס.

נהג הג'יפ, לשעבר מוותיקי הבימה, שחתם לא מכבר יחד עם אשתו, השחקנית על חוזה שמן כפרזנטורים הראשיים של רשת דיור מוגן, לרבות מסע פרסומות בטלוויזיה, ראיונות אודות החיים בגיל הזהב ושלל הטבות נלוות, עצר במעלה הגבעה, מתרווח לאחור במושב האורתופדי, ומביט בגאווה אל בת זוגו שבמושב הסמוך. "כיף אמיתי,” קבע. "שניסע בסוף השבוע למכתש? אנחנו אולי כבר לא יכולים לעלות את מעלה מחמל ברגל, אבל הג'יפ יכול.”

"אתה יודע,” אמרה, משחקת בכפתורי מערכת השמע ובמסך המגע, "כשאמרת לי באיזה מחיר המוסך מציע לך את הג'יפ קצת חשדתי.”

"תשמעי. כל הניירות בסדר, אמרתי לך שבדקתי. ובדקתי גם במכון רישוי, ואפילו הלכתי למשרד הרישוי. פשוט, מציאה. את יודעת שלקחתי את הרכב למכון בדיקות, והם לא האמינו לי שזה שיקום אחרי טוטאל-לוס? הם אמרו שהם מוכנים להישבע שזה רכב חדש, ורצו לדעת מי עשה את השיקום.” הוא התרווח לאחור, שלף סיגריה, הפעיל את המצת והחליק תוך כדי כך על רגלה.

"תן לי לנסות. אף פעם לא נהגתי בג'יפ.”

הם החליפו מקומות, תוך שהוא מדריך אותה בעקרונות הנהיגה בג'יפ, אותם קרא לראשונה באותו בוקר בספר כרומו עתיר תצלומים. היא גלשה במורד, מתחילה לטפס על גבעה חדשה, ואז משחררת צווחת הנאה כאשר חשה לראשונה את כוחות הסוס המניעים את הגלגלים האחוריים מזגזגים קמעה את המרכב על גבי מצע הבוץ, עד שמערכת בקרת האחיזה נכנסת לפעולה, והם צוברים תנופה מסונכרנת עם אלה הקדמיים, ונענים להגה.

"רק אל תשקעי עכשיו בבוץ. יש לנו בעוד שעה חזרה עם תלבושות, על התמונות הבאות של ארוחת ערב אצל וויצמן.”