המוסיקה עכשיו עלתה כשהיא קצבית במיוחד. הפסנתרן נתן את כל כולו, בעוד הרצל רוקד סטפס. לאחר רגע עלתה בגב הבמה הקרנה של מגילת העצמאות במראה הקלף המוכר כל כך שלה.

"אח…. מגילת העצמאות…,” נאנח בעל הזקן עוטה הפראק וחבוש במגבעת הצילינדר שלו.

הרצל החל מדקלם חלקים מהמגילה – מצטט משפטים ופסקאות – בעוד ההקרנה מתמקדת בקטעים אותם הוא קורא, ומדגישה אותם, מילה אחר מילה, שורה אחר שורה יחד עם התקדמות הקריאה. קצב הדיבור של הרצל אימץ משקל של ראפ, ולפתע – לראשונה מאז ראשית החזרה – נשמע גם תיפוף מלווה. עם התקדמות השיא, עבר התיפוף לסדרת הדגשות מצילתיים מהדהדות. לחש-רחש-בחש החל לעלות מכיוונם של נציגי השרה. הם רכנו זה אל זה, עסוקים יותר בדיאלוג ביניהם מאשר במונולוג השיר הממשיך וזורם בחרוזים מעל הבמה. וההתלחשות הזאת לא הפריעה להם להמשיך ולהאזין.