חיסול האוליגרך על ידי מתנקש בצומת מרכזי בתל אביב כיכב בצמרת מהדורות החדשות בישראל ובחו"ל כאחד. מצלמות הרמזור תיעדו את השניות האחרונות בחייו של איל עתונות, המחזיק בבעלות על ערוץ טלוויזיה ברוסיה ועל עתונים בבריטניה, שהשכיל לרכוש ברגע הנכון ולמכור ברווחי עתק חברות פלדה וחברות גז בברית המועצות הקורסת, והניף את גביע אירופה לאלופות יחד עם קבוצת הכדורגל הבריטית שלו. המיליונים אותם הזרים אליה פתחו בפניו את הדלתות הנכונות, והכניסו אותו לחוגים הנכונים. הוא גדל כילד ברחובות לבוב, מתעלם מהפצרות הוריו – שניהם מהנדסים – להתמקד בלימודים. בגיל 15 החל לעבוד כסבל, והשרירים שאותם בנה ופיתח בשנים האלה הובילו את הצבא הסובייטי אליו גוייס להפנות אותו לשירות כמתאגרף תחת דגל ברית המועצות. כששוחרר, עבר ללנינגרד, והחל לייבא ג'ינסים שהפכו מוצר נחשק במיוחד ערב קריסת הגוש הסובייטי. וכשנפל מסך הברזל, וברית המועצות התפרקה, ולנינגרד שבה והייתה לסנט פטרבורג – גייס מימון מאמריקאים שהיו שותפיו הוותיקים למסחר, על מנת לרכוש מפעלים שהיו שייכים לממשלה המתפוררת, ועמדו סגורים עם טונות של סחורה הממתינות מוכנות למכירה, נצורות מאחורי הגדרות. עסקי האלומיניום והפלדה שאליהם נכנס הובילו אותו להתעניינות מיוחדת בתחום האנרגיה. תחילה, רכש חברת נפט קטנה ואחר כך החל לעסוק בייצוא פחם מסיביר לאוסטריה ולפולין.

ואם כל אלה היו בתחומי הידוע והמוכר לכל – היו גם העסקים הבלתי מדווחים. שמו של ויטאלי סומקין שורבב שוב ושוב לידיעות על אודות עסקות למכירת נשק רוסי לכמה מהמשטרים האפלים ביותר באפריקה, לרבות כאלה שראשיהם אינם מעזים לדרוך במדינות המערב על מנת שלא להיעצר ולעמוד למשפט בבית הדין הבינלאומי לפושעי מלחמה. אחר כך, נחקר חשד לעסקות סיבוביות רחבות היקף, שבהן שילמו הלקוחות בעסקות כאלה את התמורה ביהלומי דמים – אשר עשו דרכם לרוסיה, הולבנו שם ונרשמו כאילו נכרו במכרות רוסיים כשרים לכל דבר, והועברו לליטוש בישראל.

הוא ניסה להתיישב בלונדון, ואף רכש עתון היוצא שם לאור – אלא שבסופו של דבר העדיף את תל אביב, שבה נשאלות פחות שאלות לגבי מקורם של כספים ואופן הביצוע של עסקות. בישראל, יצר קשר הדוק עם פוליטיקאים שאותם ידע לארח ביד רחבה – תוך שהוא מקפיד לתרום לקמפיינים הנכונים, ולתקצב עמותות הפועלות למען מטרות ראויות ומספקות משרות לאנשי שלומם של אותם פוליטיקאים עימם ביסס יחסי תן וקח. בפעילות הזאת, בארץ, יישם את הלקח הבלתי נעים אותו למד על בשרו במדינה מזרח-אירופית מסויימת שממנה נאלץ לצאת בעור שיניו, לאחר שסירב לתמוך במי שהפך לראש הממשלה. חברת הסלולר שאותה הקים שם עמדה לאבד את רישיון המפעיל שלה – והוא מיהר למכור אותה מיד לאחר שהואשם בקשרים עם המאפיה הרוסית, ורגע לפני שכניסתו למדינה נאסרה לעשרים שנה.

צוות החקירה המשטרתי בתל אביב נעזר בחוליית האינטרפול, הפועלת במסגרת חטיבת המודיעין במטה הארצי בירושלים. חודש לאחר החיסול, נבנתה וגובשה רשימה בת יותר מעשרים שמות של אוליגרכים מתחרים, יריבים עסקיים, ראשי מדינות ואחרים שעשויים היו לצאת נשכרים ממותו של סומקין. הצוות הישראלי תשאל שורה ארוכה של אנשים שעמדו עם סומקין בקשרים, ושלושה אף נעצרו לחקירה והובאו בפני שופט. אלא ששלושתם שתקו, ושוחררו בהיעדר כל מידע נוסף.