אבי לוי חשב כבר שיצא בשלום. הוא נעצר אמנם שעות אחדות קודם לכן מחוץ לבית שאליו הגיע ראש הכנופיה שלו, ברגע שבו אחד מחבריו התניע את המשאית עמוסת הנשק: למעשה, הוא היה זה שהתבקש לעמוד ולעצור את התנועה ברחוב הקטן, על מנת לאפשר למשאית לתמרן את דרכה החוצה. הוא ידע כמובן מה מסתתר במשאית הזאת, אבל לא נכנס אליה בשום שלב, ולא צולם כשהוא מביט לתוכה פנימה. ובסיבוב הראשון של החקירה הרגיש בטוח למדי מול צמד חוקרי המשטרה. את רוב השאלות שאלה החוקרת, בעוד הגבר מצטרף אליה במקומות מסויימים על מנת להדגיש, לחדד ולאיים. אבל אבי לוי הוא לא מישהו שקל לאיים עליו. אחר הצהרים, לקחו את החבורה להארכת מעצר בפני שופט. עורך דין פלילי שעשה קריירה מייצוג אנשי גבעת עמל וקיווה לנתח מהפיצויים העתידיים אותם יקבלו בגין הקרקע עליה יושבות משפחותיהם הגיע על מנת לעמוד בשמם, הביע את ההתנגדות המתבקשת לעצם הארכת המעצר של מי שרק באו לתומם למקום עם חברים, דוגמת לוי, והסביר לאחר מעשה, הן ללקוחותיו והן לכתבים שהגיעו לבית המשפט, ש"שבעה ימים זה אוטומטי מבחינת השופט במקרים כאלה כשיש כל כך הרבה נשק. תראו ששום דבר לא ייצא נגדר אלה שתפסו אותם בחוץ".

אבל כאשר נשלף לוי מתא המעצר באותו ערב – הוא לבדו, ללא הסבר ומבלי שמי מחבריו זוטרים או בכירים בהירארכיה של הכנופיה ייקראו גם הם – החל לחשוש. והחשש הזה גבר כאשר קרא לו קצין המשטרה – בפעם השניה באותו יום – את זכויותיו, והציג עצמו, שוב, בשמו המלא ובדרגתו הבכירה. ניצב משנה אלי לויטן. הקצינה, שמילאה כמה שעות קודם לכן את תפקיד הדוברת הראשית – שתקה עכשיו, עוקבת אחר הבכיר ממנה.

"אנחנו לא מדברים עכשיו על הנשק מהבוקר", פתח לויטן. "אנחנו מדברים על רצח. שני מקרי רצח, אם לדייק". ולוי ידע בדיוק על מה הוא מדבר, ושתק.

שני החוקרים היו מתואמים ומתוזמנים להפליא, כאילו תכננו מראש את הכוריאוגרפיה של סדרת המהלכים שתתרחש עכשיו בחדר. החוקרת הוצגה שוב בפניו, חגית וקסמן. היא פתחה את תיק הקרטון שלפניה, מפרידה בין המסמכים הכרוכים בו, ומוציאה שרוול פלסטיק שקוף ובו כדור עוזי בקוטר תשעה מילימטר, תרמיל וקליע שלמים. "לפני שאתה מסתבך בשקרים, תן לי להגיד לך משהו", הציעה. "על הכדור הזה יש טביעות אצבעות שלך. מצאנו אותו בדרך חיפה, במקום שבו נהרגו ויטאלי סומקין ויוסף שהרבני". לוי עדיין שתק, כשלויטן המשיך מהמקום שבו הפסיקה. "תבין דבר פשוט: יש לנו כל מה שצריך כדי להכניס אותך על רצח. תפסנו את המשאית עם אחד משני האופנועים שהיו בה ועם מחסן הנשק שלכם. יש לנו צילום של האופנוע השני שברח מהמשאית – שזהה לצילום של האופנוע שעליו רכבתם בחיסול. וזה אומר מבחינתך הרבה שנים בפנים". לוי הרים עיניים, עובר במבטו בין שניהם, ודיבר בפעם הראשונה. "אם יש לכם הכל – אז למה אתם צריכים אותי?"

לויטן נשען לאחור. מגיע אל עצם העניין מבחינתו. "כי ברור לנו שאתה חפ"ש. חייל פשוט. עכשיו, אנחנו יכולים להכניס אותך לכלא להרבה שנים על רצח כפול. במקרה הכי טוב מבחינתך, אם תתנהג למופת – תצא בעוד 18 שנה, אחרי שהנשיא יקצוב לך עונש וינכו לך שליש. בתנאי שלא תסתבך בתגרות בכלא, כמובן. כי אתה בנאדם שנוטה להסתבך. אבל אנחנו לא מתעניינים בחיילים פשוטים – אלא במי ששולח אותם. ברור לנו שמישהו הזמין את החיסול הזה. אבל היו כאן שני הרוגים, ולדעתנו אין קשר ביניהם. מה שאומר שמישהו הזמין כאן חיסול אחד – והשני נהרג במקרה. אז הנה ההזדמנות שלך: תספר לנו מי נהרג במקרה – ותעמוד לדין רק על רצח אחד והריגה אחת. ונדאג שהעונשים יהיו חופפים ולא מצטברים, וזה יקל עליך. ואם מה שתספר יוביל להרשעה של קודקודים – נגיד גם מילה טובה לוועדת החנינות, ונקצר לך כמה שנים. הכל בתנאי שתספר לנו מי הזמין את הרצח הזה. המפקדים של החפ"שים מעניינים אותנו יותר ממי שטענו את המחסנית ולחצו על ההדק".

לוי זיהה את הפרצה. "בעצם, אתם יכולים מקסימום להוכיח שטענתי את המחסנית. אולי עשיתי את זה חודשיים לפני כן? אבל אין לכם הוכחה שיריתי". וקסמן הבינה כי עוד רגע והוא נשמט מידיהם, ולכן קטעה אותו. "תראה לי שופט שיאמין לך שאתה רק טענת נשק לא חוקי, ושרק במקרה הנשק הזה ירה חודשיים אחר כך בשני אנשים". ולוי, בחושיו המחודדים, ידע כי תגובתה המהירה דווקא מעידה כי בכל זאת יש כאן משהו, ואולי יש לו סיכוי. "אני רוצה עורך דין עכשיו", הודיע להם. ורגע אחר כך, הופתעו שני החוקרים לשמוע כי הוא מבקש פרקליט אחר, עורך דין שיישלח על ידי הסנגוריה הציבורית, ולא ממש משנה לו מי. הוא אינו מוכן להמשיך ולהשתמש בשירותיו של עורך הדין שייצג אותו בהארכת המעצר – המייצג גם את כל חבריו.

למחרת בבוקר, נועד לוי עם הפרקליט שמונה לו: עורך דין צעיר שהתמחה בסנגוריה הציבורית ונשאר לעבוד בה. ובשעות הצהרים, ישבו הארבעה – לוי, הסניגור, לויטן ווקסמן – שוב, בחדר החקירות. רגע אחר כך, הצטרפה גם פרקליטה בכירה ממחוז מרכז, ממנה ביקש הסניגור להגיע, והכל בתיאום עם ראש צוות החקירה.

– "הלקוח שלי רוצה עסקת טיעון", הודיע הסניגור. "הוא יודה בהחזקת נשק באופן בלתי חוקי, ושהוא מי שטען את המחסנית של העוזי – אבל לא שהשתמש בו, ולא שידע מה יעשו איתו. והוא יודה שנהג במשאית מחסן הנשק בעת התאונה בכביש שש, ושברח משם על האופנוע. והוא יביא אותכם למקום שבו הוא החביא את האופנוע". הפרקליטה הבכירה הנידה ראש, בתנועת סירוב. "את כל הדברים האלה יש לנו במילא – או שאנחנו לא צריכים אותם. העובדה שהוא נהג במשאית לא משנה לנו, אם אנחנו לא יודעים של מי המשאית, ומי שלח את הרוצחים. גם אם השופט ייקנה את סיפורי האגדות האלה, הוא עדיין ייכנס לפחות לשבע שנים". הסניגור החליף מבטים עם לוי, מקבל הנהון של אישור. "הלקוח שלי במילא לא יישאר בחיים אם ידעו בכלא שהוא הלשין. אם תוותרו על מאסר, ותאשרו לו לעזוב את הארץ מיד אחרי המשפט – הוא גם ייתן את השם".

חגית וקסמן הביטה בקצין הממונה עליה, כמבקשת אישור לדבר. לויטן הנהן. בשבועות האחרונים למד לסמוך עליה יותר ויותר, ובזכות הידיעה שסומכים עליה היא גם אימצה גוון קול תקיף מאי-פעם. "שם זה נחמד – אבל זה לא מספיק מבחינתנו. מי שזה לא יהיה, יוכל תמיד לטעון שהלקוח שלך רצה רק לצאת בזול. טביעת האצבע היחידה שיש לנו כרגע היא של הלקוח שלך. ככה שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו בלי הרשעה – ועם עד מדינה שחי באושר ועושר בחוץ לארץ".

עכשיו, החליט לוי להתערב בשיחה והוא הפר את ההבנה אליה הגיע עם פרקליטו, לפיה ישמור על שתיקה עד לרגע שבו יבקש הפרקליט את תגובתו. הוא כעס שהחבורה הזאת מנהלת שיחה שלמה סביבו, מתעלמת ממנו כאילו אינו יושב כלל במקום.

"אמרתם אתמול שאין לכם מושג מי היה היעד ומי נהרג בטעות. אז אני יכול להגיד לכם בדיוק מי היה היעד. ואני יכול להוכיח לכם את זה לא רק בדיבורים – אלא גם במוצגים שאפשר להביא לבית משפט. אבל בשביל זה – אני רוצה חסינות מלאה. לא משנה מה אני מספר לכם שעשיתי – אני יוצא נקי".

האדם המתוסכל ביותר בחדר באותו רגע, היה עורך הדין מהסנגוריה הציבורית. הוא ידע שבמשפט האחרון, חרץ הלקוח שלו את דינו לכלא: אם עד לפני רגע יכול היה להמשיך ולדבוק בסיפור לפיו רק טען מחסנית – הנה עכשיו ברור ועולה מתוך דבריו כי עשה הרבה יותר. ועורך הדין לא הופתע כאשר הודיעה עמיתתו מהפרקליטות כי העסקה הטובה ביותר שהיא יכולה להציע עומדת על שבע שנים, שהם בעצם פחות מחמש שנים אחרי ניכוי שליש. והפגישה הסתיימה בלא הסכמות, ולוי הוחזר שוב למעצר כשהוא מבודד מחבריו. יומיים נוספים נדרשו לו על מנת לעכל את מצבו, לשלוח את עורך הדין שלו לבקר בבית הוריו ולהביא משם דבר מה – ולהסכים לעסקה.