א.

האזרחות לא חיכתה לגולן ולאלול בזרועות פתוחות. בעולם שאליו נכנס מדי שנה מחזור חדש של ילדי פלא, שהתגלחו על זקנו של הצבא בפרויקטים טכנולוגיים עלומים, דווקא המפקדים של הילדים האלה נחשבים פחות: אם לא מיהרת לעזוב את הצבא בגיל 25 ולהקים חברת הזנק – אולי לא קורצת מהחומר הנכון. ואם בחרת במסלול פיקוד על יחידות מחשב, שהוביל אותך לדרגת סגן אלוף ולא זכית להתקדם לאל"מ, הנתיב הטבעי יותר, מבחינת הסביבה, הוא זה שמוביל אותך לתפקיד איש מכירות בחברה טכנולוגית. שם, אפשר לנצל את הקשרים שאותם צברת במערכת הביטחון, כדי למכור למערכת הזאת את הפרויקט הגדול הבא. בתנאי, כמובן, שלא הסתכסכת במהלך השירות הצבאי שלך עם מי שאתה אמור למכור להם את הפרויקט הזה. סטאראטאפ ראשון על סף שנות הארבעים או מעבר לקו פרשת המים של הגיל הזה? לא, תודה. יש לנו מספיק ילדי פלא שממתינים שנשקיע בהם.

ועדיין, גולן ואלול הצליחו לקבל מאחד מבני משפחתו של האחרון משרד בסיסי, שעמד שומם באיזור תעשיה בדרום תל אביב – תמורת תשלום המסים בלבד. מתוך הפנסיה הצבאית של גולן, ומתוך הפיצויים שקיבל אלול גייסו ושכרו מתכנת ראשון, תוך שהם מבטיחים לו שבריר אחוז עתידי מהכנסות, ככל שיגיעו. המתכנת הזה, אבי מימון, היה מבוגרי היחידה ועשה לילות כימים במשרדי החברה החדשה.

מסמך ההגדרות והיעדים הראשוני במסגרת התוכנית העסקית אותה בנו היה כללי ופתוח לפרשנות על פי העדפות הקורא. הוא שילב את כל המושגים החמים ביותר בשוק, נכון ליום כתיבתו. היו שם, כמובן, "בינה מלאכותית,” "מחשוב קוגניטיבי,” "פתרונות ענן,” "תוכנה כשירות,” "תשתיות כשירות,” הרבה עניינים של אבטחה, טכנולוגיות בלוקצ'יין ושאר מושגים המותאמים לאוזני המשקיע – אשר התנקזו כולם למשפט חזון אחד: "אנחנו נחולל שינוי באופן שבו עסקים וארגונים רוכשים וצורכים פתרונות ענן.” ובתוך התהליך הזה, הקפידו גולן ואלול לשמור על קשר הדוק עם דנה חרמון ועם רועי מתוך הבנה, כי לשניהם יהיה מקום בחברה החדשה, לאחר שיסיימו את פרק הצבא שלהם.