אנחנו נכנסים ליישורת האחרונה. היום שבו נקבע הדיון בוועדת חריגים.

כיוון שכמה מחברי הוועדה שאיתם שוחחתי באותו יום – וגם קודם לכן – יושבים כאן באולם, וכיוון שהשיחות היו בפירוש פרטיות, איני מתכוון להרחיב לגבי מה שנאמר בהן בעל פה. מה שאני כן יכול לספר כאן, הוא סוג של אנטי-קליימקס. הסצינה האחרונה שלנו אינה טריבונל שבו עורך דין לוחמני יוצא בנאום שוצף, או סרט שבו חולת סרטן דואגת שהמטפחת שמכסה את צלקות הניתוח והקרחת החלקית שלה תישמט כמו במקרה, על מנת לעורר רחמים. האנטי-קליימקס שלנו מתרחש במסדרון של בניין המשרדים שבו יושבת הנהלת קופת החולים. החולה, בעלה ועורכת הדין צועדים בכיוון חדק הישיבות שבו תתכנס ועדת החריגים. ואז, מאחת הדלתות, יוצאת פקידה ומודיעה לשלושה "אתם לא צריכים להיכנס. התרופה אושרה".

כתוביות סיום, מוסיקה, מסך.

למה, בעצם, הם שינו את עמדתם? אני רוצה לקוות שזה משום שמישהו התפכח. אבל החשד שלי הוא שהייתה סיבה אחרת. הם הבינו שהמשפחה שעומדת מולם הם נודניקים, שלא יוותרו. מה שאומר שצריך יהיה ללכת לבית הדין לעבודה – ושם קיים סיכוי סביר שהקופה תפסיד. ועדיף להפסיד בדלתיים סגורות, של ועדת החריגים, ולרשום צ'ק חודשי על התרופה – מאשר להפסיד במקום שבו נוצרים תקדימים. בניגוד לפסיקה של ועדת חריגים, שלא מחייבת אפילו את הקופה עצמה במקרה הזהה הבא – פסיקה של בית משפט תפתח דלת לתביעות נוספות.

אז מה למדנו מכל הסיפור הזה היום?

קודם כל – תהיו בריאים.

שנית – אם אתם חולים – תהיו חולים במרכז הארץ: התורים יותר קצרים, מכשירי הדימות יותר זמינים, ולא נעים לי להגיד – אבל גם הרופאים יותר טובים.

שלישית – אם אתם יכולים לבחור בבית החולים שיטפל בכם – לעולם אל תלכו לבית חולים שבבעלות הקופה שמבטחת אתם. אל תעמידו את הרופא בבית החולים במבחן של התמודדות עם מי שמשלם את שכרו החודשי. עם כל ההערכה, קשה לי לראות רופא של קופת חולים שמוציא חוות דעת לבית משפט שסותרת את עמדת הקופה.

רביעית – תשאלו שאלות. וחשוב מאד שתתעדו כל דבר. תקראו כל פיסת מידע שהרופא כותב, או שבית חולים מנפיק, או שאתם מוצאים ברשת – ושוב, תשאלו לגביה.

חמישית – תתעקשו.

ונקודה אחרונה – יכול להיות שהדבר שהכי חסר במציאות הנוכחית של מערכת הבריאות איננו עוד בדיקה, או עוד רופא, או עוד מיטה, אלא סוג של "מנהל מחלה". מורה נבוכים שייקח את החולה ביד, וילווה אותו צעד אחר צעד: ילמד אותו לאן לפנות, עם מי לדבר, איך לדבר, מה לשאול, ומה לעשות. יזמין לו תורים, יטפל בבירוקרטיה לסוגיה.

עד שיהיו מנהלי מחלה כאלה, כל חולה במחלה קשה במדינת ישראל צריך למעשה לעבוד בלהיות חולה. אם את או אתה מנהל מחלה טוב, או שיש לך קרוב משפחה שלוקח על עצמו את העבודה הזאת – סיכויי השרידות שלך משתפרים להפליא. דארווין אמר את זה יותר טוב ממני. החזקים שורדים.