למחרת התבהר מזג האוויר, כאילו שמרה השמש את אורה במיוחד לכבוד פרק הנופש של הטיול. האינטנסיביות של מסע השורשים התחלפה לה בכבישים משובשים המתפתלים בין הרים מיוערים, קרחות דשא מוריקות ובתים שהיפים שבהם עשויים קורות עץ עתירות פיתוחים, ורובם משדרים משהו הנח על התפר שבין צניעות ובין דלות. מתי בפעם האחרונה ראו עגלה עם סוסה, על גדותיה עמוסה בחציר קצוץ מתנהלת על הכביש, והקוצרים יושבים במרומיה ומאותתים לגבי הרגע הנכון לעקיפה? האיכרים או ילדיהם מוליכים פרה בודדת בחזרה מן המרעה, ובעלת המסעדה שבה הם עוצרים מדלגת בין השולחן שלהם ובין חנות הירקות-פירות-בגדים שהיא מפעילה במכולה הניצבת במגרש סמוך. אנשים מגדלים את מזונם סמוך לבית: תירס, כרוב, תפוחי אדמה, מלפפונים, עגבניות. וכך כפר אחר כפר, ובכל כפר כמה עשרות בתים וכנסיה.

שני הימים הראשונים עמדו לא מעט בסימן חיפוש אחר מלון הולם להתאכסן בו. בסופו של דבר, לאחר חמש עשרה או עשרים עצירות לבדיקה, ולילה אחד במקום נקי אך רחוק מהוד ומהדר – נמצא המלון. מתחם רחב ידיים של ביתני עץ מגולף ומעוטר, ומסעדה איכותית, ומגרש טניס וכדורגל ואפילו בריכה. בחודשי החורף, מהווה המלון הזה אבן שואבת לגולשי סקי נורדי. בצד הזכות של השיטוטים האלה בחיפוש אחר מלון, נמצאים כמובן הנופים המדהימים הנגלים במהלכם. וכיוון שמבחינתנו הנוף הוא הסיבה שלשמה הם כאן – יצא הפסד הזמן של החיפושים האלה בשכרם.

בחופשות הקיץ היה סבא מבלה בטיולים ברגל בקרפטים, ויש אפילו תמונות שלו משם. על פי הסיפורים אותם שמע חנן, היו הוא וחבריו נוטלים תרמיל, מגיעים ברכבת המתפתלת בעמק העולה מגליציה ומקשר כיום בין אוקראינה לרומניה, יורדים ממנה וצועדים משך ימים ארוכים מבקתת מטיילים אחת אל זו הבאה אחריה. הבקתות האלה עמדו בלב היער, ויכולת להשתמש בהן ללא תשלום – בתנאי שתקפיד לחטוב ולחדש את מלאי עצי ההסקה, הכל על מנת שגם המטייל הבא יוכל ליהנות מהמקום.

באותה סביבה ממש, הם מגיעים עכשיו במכונית אל נקודת ההתחלה של מסלול שנבחר מתוך מדריך הטיולים, וצועדים בשבילים המסומנים ביער, עוברים בין אזורים גדושים בעצי לבנה לאזורים שכל כולם אשוחים ואשורים. היער עצמו צפוף ואפלולי, והעצים נאבקים לפרוץ למעלה אל מעט השמש. כל עץ מתחרה בקצב הגידול שלו עם העצים הסובבים אותו, מה שמותיר גזעים גבוהים וחשופים, ומעט עלווה בחלק התחתון של הגזע. הקרקע מכוסה שכבת עלים מעורבים בבוץ, האבנים טחובות, ובמקום שבו בישראל רגילים לראות שיחים – צומחים שרכים.

על פי הסיפורים, כאן בדיוק פעל דובבוש, גיבור היסטורי שלחם לעצמאות חבל הארץ הזה לפני כמאתיים שנים, תוך שהוא מתפקד כמעין רובין הוד. אחד השבילים שבו הם עוברים נושא את שמו – ולאורכו סלעים ומערות שבהן מצא מסתור, ועמדות מידע המציגות לשם שינוי גם הסברים באנגלית. בהמשך, הם יורדים אל מפל הנמצא בלב העיירה יארמצ'ה – שהפך לנקודת המוקד לשוק מזכרות, מתקני שעשועים לילדים, דגים מיובשים ושאר חטיפים מקומיים. המקום הומה תיירים – וכולם אוקראינים. בכלל, מאז יצאו מלבוב בדרך לקרפטים, לא פגשו ולוא גם תייר זר אחד. רק במלון – המצויין – הם מזהים מכונית אחת מלטוויה, על פי לוחית הרישוי שלה.

בהר הוברלה שאליו הם נוסעים ביום אחר בהרכב מלא – מצטרף אליהם סבא בוף. זה קורה כאשר חיה נזכרת בתמונה שלו כמטייל צעיר בהרים האלה, ניצב זקוף בגאווה ורגלו על בול עץ כרות – וכבר חנן מנסה לשחזר את התמונה הזאת, וחיה מצלמת.

מדי ערב, הם יושבים על מרפסת המסעדה שבמלון, צופים בנוף המחליף גוונים בשקיעה – וחווים את הצניחה הקיצונית בטמפרטורות בין החמימות הנעימה של שעות היום ובין הקור היבש והמקפיא עצמות המשתלט עליך במהירות, ומחייב מעיל כבד, ושמיכה שהמסעדה משאילה לאורחיה על מנת להתכבל בה. האוכל במלון מפנק בטעמים שהם זוכרים מסבתא, ובווריאציות עליהם וסביבם. בישול בסיסי לכאורה, על בסיסי חומרים מקומיים בלבד – ועדיין, מוקפד להפליא.

בערב האחרון שלהם בקרפטים, מתארגנת שירה ספונטאנית של קבוצת נופשים מאוקראינה וביילארוס שהגיעו לכאן – חלקם לסמינר יוגה וחלקם במסגרת פרטית לחלוטין. מישהו שולף אקורדיאון-הרמוניקה, ואחר מביא גיטרה, והם נדהמים לגלות שהאורחים הישראלים שרים מילים עבריות למנגינות שלהם. "אתם גנבתם לנו את המוסיקה", מאשים בחיוך אחד המקומיים, כשהוא שומע על התהליך שבו ייבאו מי שהגיעו מכאן את מנגינות מחוזות ילדותם אל ארצם החדשה. ואז מתחיל משחק תרגומים שבו מנסים להבין עד כמה קרוב תוכן המילים העבריות לאלה המקוריות. ובדרך כלל – הם מגלים – אין כל קשר. "לפחות הטקסטים שלנו מקוריים" שמחה חיה ומבקשת "עוד שירים רוסיים", ואוקראיני חצי-שתוי מתריס מולה "לא רוצים שירים רוסיים. כאן רק שירים אוקראינים!" זה לא מפריע לו להזמין גם את הישראלים לבקבוק רום – והשמחה עולה ומתפתחת עד לשלב הבלתי נמנע של ריקודים על גבי שולחנות. מתברר שהשורשים של הזמר העברי נטועים כאן ממש כמו השורשים המשפחתיים.