א.

איש לא היה מסוגל לנחש במבט ראשון כי איה לוין היא אחותה הבכורה של מיכל. בעוד האחות הצעירה הופכת כבר בגיל 12 לנערה-אישה הממקדת את מבטם של אנשים בכל חדר אליו היא נכנסת – הייתה הבכורה עכברית להפליא, כמעט בלתי נראית. נמוכה יותר, שדופה, מאלה שהעין נוטה לפסוח ולדלג עליהם. בלתי ניכרת ובלתי מורגשת – עד לרגע שבו החלה לדבר. היה משהו נדיר בקול האלטו שלה. כמו החלילן מהמלין, שעכברים הולכים אחריו בזכות צליל החליל שלו – הלכו אנשים אחר איה לוין בעיניים עצומות, מתמכרים לקולה. ויחד עם הקול המדהים הזה – הייתה בה גם תכונת הזיקית. אותו זוחל חום אפרפר המסוגל לעטות כרצונו כל צבע, כל גוון על-מנת להתמזג עם הסביבה. כך הפכה הילדה, שהייתה קריינית בכל טקסי בית הספר בזכות קולה, לשחקנית המובילה בדור הצעיר של התיאטרון הישראלי: בזכות תכונת הזיקית המושלמת שלה.

עוד לפני שמלאו לה 30, כבר הספיקה לשחק ולקצור שבחים בשלל תפקידים נשיים, בכל גיל וכמעט בכל התיאטראות הנחשבים. היא הייתה מדיאה מהדהדת, והדה גבלר רוקמת התככים האקדמיים, והיא הייתה לייזה דוליטל שובת לב, הן בפיגמליון והן בגברתי הנאווה המוסיקלי, שם האפילה בקולה על ההפקה כולה. ב"גבירתי הנאווה,” פגשה את השחקן עודד נאווי, מי שהפך לבן זוגה ואבי ילדה. עכשיו, על סף תום חופשת הלידה שלה, החליטו להמר ולהגשים חלום משותף. זוג שחקנים מוותיקי הבימה עזב את התיאטרון הלאומי בטריקת דלת, כשהתבררו לו עומק הבור התקציבי ורדידות הפנסיה הצפויה לשחקנים שהקדישו חייהם למוסד. הקשר האישי החם שהתפתח בין הכוכבת הוותיקה ובין הכוכבת הצעירה העולה, שעה ששיחקו זו מול זו ב"מרי סטיוארט" – הוביל את הזוג הצעיר ואת הזוג המבוגר להחלטה מרובעת, להיכנס להרפתקה.

אי-אפשר גם שלא לייחס את המהלך הזה להחלטה של שרת התרבות, אלופה במילואים שדילגה אל הזירה הפוליטית, להכריז מלחמת חורמה על התיאטרון הממוסד. לאחר שנכשלה בניסיון להחליף את מי שכינתה "הדינוזאורים שמינו את עצמם לצארים של התרבות הישראלית,” אימצה השרה את העיקרון האומר, כי הגזר עשוי להיות יעיל יותר מהמקל. הגזר אותו הציעה – מענק הפקה נדיב ושתי שנות משכורת מובטחת לכותבים, לבמאי ולשחקנים, הוביל שורה ארוכה של פניות והצעות לתוכנית "מענק משרד התרבות להפקה ברוח הציונות.”

איה ועודד הגישו את אחת משלוש ההצעות שנבחרו בשלב הראשון: מחזה המתאר ארוחת ערב פיקטיבית, שבה נפגשים בני הזוג דוד ופולה בן גוריון עם בני הזוג ורה וחיים ויצמן. במהלך הארוחה יציע בן גוריון לוויצמן את תפקיד נשיא המדינה באופן שיאפשר סקירה היסטורית של פרק נרחב בתולדות הציונות. "אנחנו מאמינים, כי המציאות מספקת את החומרים הדרמטיים הטובים ביותר,” הצהיר מסמך הכוונות של הכותבים "כל האירועים ההיסטוריים שיוזכרו במחזה התרחשו במציאות. כל המכתבים, ההצהרות והראיונות המצוטטים יהיו כאלה שאכן ניתנו בפועל. הציטוטים המופיעים בפי דמויות המחזה ונוגעים להתרחשויות במהלך חייהם של וויצמן ובן גוריון יילקחו ממקורות ומחקרים המתעדים את האירועים האלה.”

ענת לוין, אימן של איה ומיכל, הייתה מורה להיסטוריה בתיכון בצפון תל אביב. כאשר ביקשה ממנה איה סיוע בתחקיר לקראת הכתיבה – שמחה ענת על ההזדמנות הנדירה להיות מעורבת בחיי בתה. בתוך שבועיים כבר היו מוכנים שפע של ציטוטים רלוונטיים וסימוכין מפורטים. שני זוגות השחקנים שקעו בכתיבה משותפת של המחזה, מתמסרים למטרה אחת. כמו בכל מסע, גם כאן היו רגעי משבר. חלקם – נבעו מתפיסות פוליטיות שונות של המעורבים עצמם, שנעו בין ימין קיצוני לשמאל בסגנון מדינת כל אזרחיה. כל אחד מהארבעה ביקש לנצל את המחזה על-מנת להעביר מסרים משלו, הנוגעים לחיינו כאן ועכשיו. "שרק לא נגמור ארבעתנו כמו שגמרו הוויצמנים והבן גוריונים: בנתק מוחלט,” ציין עודד נאווי באוזניה של איה, בתום אחד ממפגשי העבודה המרובעים.

ארוחות הערב בבית משפחת לוין היו מאז ומתמיד זירת ניסוי להופעות הבימתיות של איה. כילדה, הייתה עולה על כיסא ומדקלמת שירים, ואחר כך סיפורים שלמים – כולם מהזיכרון, קוצרת מחיאות כפיים. הקנאה והשנאה לסגידה הזאת לאחותה הבוגרת, היו אולי הגורמים שהובילו את מיכל להתמחות ולהצטיין בתחומים שונים לחלוטין: מתמטיקה ומחשבים.

אלא שהערב, במפגש המשפחתי הראשון אליו הביאה את רועי – עניין נדיר ביותר כלשעצמו אצל מי שהקפידה לאורך השנים למדר את משפחתה מחיי האהבה שלה – דווקא שמחה מיכל לעמוד מעט מחוץ למוקד תשומת הלב של הנוכחים. איה ובן זוגה הביאו עימם את החלק הראשון של טיוטת המחזה אותו הם כותבים. כך, לאחר המנה האחרונה, ולפני הקפה הפך חדר המגורים המרווח לבמת תיאטרון, והפסנתר שעמד ליד אחת מקירותיו נפתח.

"קודם כל – ברוך הבא לפורום המשפחתי,” קיבלה איה את פניו של רועי. אתה עוד לא רגיל אלינו, אבל אני מבינה שאתה מכיר היטב את עולם הטכנולוגיה והסטארטאפים. אז תחשוב עלינו כעל עוד סטארטאפ: שם מפתחים מוצרים – אצלנו מפתחים רעיון למחזה. אתם כותבים שורות קוד – אנחנו כותבים דיאלוגים.” לוין האבא לחש באוזניה של רעייתו "לטובתה של מיכל, אני רק מקווה שהסיכויים של הבחור הזה לאקזיט גבוהים מהסיכויים של איה לעשות פעם כסף אמיתי מתיאטרון.”

"אנחנו חושבים על קברט,” הסבירה איה – "והמנחה שלנו יהיה הרצל. תחשבו שעודד חובש כובע צילינדר, עם פראק שחור, וזקן. נכנס ועומד מאחורי מעקה בסגנון המרפסת של מלון המלכים בבזל, ואז יורד, רוקד ושר.” היא החלה פורטת אקורדים ראשונים על קלידי הפסנתר אליו התיישבה, בעוד עודד נכנס מהמסדרון המוביל אל חדרי השינה, בצעדי ריקוד שהשתבשו מעט כאשר החל לשיר.