גם אחרי שנים של התנדבות בזק"א, חוש הריח שלו מאן להסתגל לצחנה העולה מגוויית אדם שזה עתה התגלתה. קולטני הריח אותם שתלה בו האבולוציה – ואין זה משנה מתי באמת נברא העולם – מכויילים היטב להרתיע ולהרחיק אותו ממקום הריח הזה. אלא שהריח הפריע לשכנים, ואלה הזמינו את המשטרה, והשוטרים הסתייעו במכבי האש על מנת לפרוץ את הדלת – וגל הריח עמד היטב באוויר גם כשהגיע הוא לשם.

הוא ראה כבר לא מעט גוויות של מי שמתו בבביתם, נשכחים ממשפחה ומחברים. היו הבתים של זקנים עריריים, שבהם ניחוח המוות צף והתנשא מעל ריח הזיקנה נודפת השתן. והיו הבתים של צעירים יותר, שמתו תוך צריכת סמים, או בשכרות – וריח המוות התערבב בריח האלכוהול. והיו הבתים הנורמטיביים, המבריקים מניקיון – שהמוות הגיע אל בעליהם בחטף, משבש את שלמות העיצוב. ברוב המקרים, ידע להעריך ולצפות את גיל הנפטר עוד לפני שראה את הגווייה עצמה. שפע פורמייקה אומר שהנפטר יהיה זקן. ריבוי פריטי איקאה מצביע על גיל צעיר יותר. אבל מה שייחד הפעם את הבית במרכז תל אביב היו סרטי ההדבקה, אשר אטמו כל חלון ופתח חיצוני, כאילו הוחזרה הדירה והוסעה בזמן אל ימי מלחמת המפרץ. הסרטים האלה הודבקו בקפדנות שיטתית, מצטלבים שתי וערב בפינות חלונות מוגפים היטב. האטימה סביב דלת חדר השינה, שבו נמצאה הגווייה, נקרעה ממקומה. סרטי ההדבקה תלשו פיסות צבע מהמשקוף ומהקיר שבו הוא קבוע. על המיטה, הייתה שרועה גופת גבר עירום. ידיו ורגליו היו קשורות בחבלים בקשירה מסוגננת ומוקפדת, והחבלים ירדו מתוחים אל ארבע רגלי המיטה. גוון העור היה אפור. בנקודות הקשירה של הידיים והרגליים ניכרו סימני שחיקה עד זוב דם: האיש ניסה להשתחרר – עד שמת. סרט הדבקה נוסף כיסה את פיו, מונע ממנו לצעוק. שיער הערווה שלו גולח למשעי, ואיבר המין עוטר בקונדום שהיה עכשיו מלא בשתן. מצד שמאל של בית החזה שלו, סמוך לבית השחי ניתן היה להבחין בפצע חודר עגול, קטן ומדוייק – ובשובל דם יבש, שזרם מהפצע הזה כל עוד פעם הלב.

הוא ידע היטב שבמקרים כאלה המשטרה לא תמהר לשחרר את הגווייה לידי אנשי זק"א או החברה קדישא. למרות זאת, נותר במקום, עוקב בעניין אחר המחול המוקפד של אנשי המז"פ: צילומים, בחינה חיצונית, שחרור הקונדום והכנסתו – יחד עם תכולתו – אל שקית אטומה, שחרור הקשרים, הסרת סרט ההדבקה מעל הפה – וחשיפת מה שנראה כחלק מתחתוני גבר, שנדחפו אל תוך הפה, מתחת לסרט הזה.

אחד מהשוטרים הצביע על מזגן האוויר. למרות החורף הקר, המזגן היה במצב קירור: מופעל – ועדיין מושבת. בדיקה מהירה בארון החשמל גילתה ממסר פחת שקפץ ממקומו. ברור היה שמישהו קשר את הגבר, אטם את פיו, הפעיל את המזגן במצב קירור בעוצמה מלאה, הגיף את כל התריסים, ואטם את החדר היטב: החוצה, ואל הדירה. הפתולוג הוזעק למקום ומשתאה קמעה אמר שלולא קפץ ממסר הפחת, ואילו נשמרה הטמפרטורה המינימאלית אליה כוון המזגן – היה הריח נמוג ונעלם עם הזמן, ואיש לא היה מגיע ומגלה את הגוויה.

על כיסא בחדר, מול המיטה, הונחו מסודרים בגדי גבר. חולצה קצרת שרוולים, מכנסיים מקופלים בתשומת לב. חציו השני של זוג התחתונים היה זרוק לצד המיטה. בכיס האחורי של המכנסיים נמצא ארנק, ובו 260 שקלים בשטרות, רישיון נהיגה, תעודת זהות, וכרטיסי אשראי – כולם נושאים את שמו של מרדכי שמעוני. בדיקה במרשם האוכלוסין העלה שם משפחה קודם, "שמעונוביץ'". השם הוחלף בסמוך ליום הולדתו ה- 18 של בעליו. וכיוון שהשלט על דלת הכניסה אמר "מוטי שמעוני", מותר היה להניח שאכן, זה המנוח.

הנתיחה שלאחר המוות גילתה פצע חדירה עגול, בקוטר של כחמישה מ"מ, במרווח הבין-צלעי החמישי. מכשיר כל-שהוא הוחדר במיומנות, באבחה אחת וללא היסוס, ופילח את דרכו, קורע דרך אל תוך החדר השמאלי של הלב. הדימום החיצוני היה מועט, אולי משום שהקורבן היה במצב שכיבה, וכפות למקומו: רוב הדם שדלף מהלב נאסף והצטבר בבית החזה, ובשלב הזה כבר התייבש.

לצד קביעת סיבת המוות, סיפקה הנתיחה הצצה אל יומו האחרון של הנרצח. אנליזה של תכולת הקיבה ובדיקת סמים בשתן העלו כי בשעות שסמוך למותו אכל ארוחה גדולה יחסית, שתה אלכוהול – ונטל ויאגרה. תעודת הזהות אמרה שהוא בן 45. הרישומים במס הכנסה הובילו לחברה שבה עבד כמהנדס תוכנה בכיר. החברה נמכרה פחות משנה קודם לכן לענק טכנולוגיה אמריקאי, באקזיט שזכה לכותרות בעמודי הכלכלה. מעט לאחר העסקה, הוא מימש את האופציות שקיבל כשהצטרף לקבוצת המייסדים, ופרש מהחברה. "חשבנו שהוא במסע מסביב לעולם, נהנה מהכסף", הסביר אחד מעמיתיו לחברה את חוסר ההתעניינות שלהם בו. הוא היה גרוש, ללא ילדים, בן יחיד להוריו שעלו איתו מרוסיה – ונפטרו כמה שנים קודם לכן.

המחשב הנייד שנמצא בדירה עבר פירמוט עמוק. ככל הנראה – פעמיים לפחות. כל הנסיונות שנעשו במעבדת הסייבר המשטרתית לשלוף מידע מהדיסק המפורמט נכשלו. הטלפון הנייד עבר גם הוא מסע של איתחול והחזרה למצב יצרן, שבו נמחקו כל התכנים והיסטוריית השיחות. הגיבויים בענן של חשבון הווטסאפ נמחקו.

מפקד המחוז ביקש להעמיד בראש צוות החקירה את רב-פקד חגית וקסמן. מאז הכיר אותה לראשונה, כשהצטרפה לצוות בפיקודו ופיצחה את פרשת האוליגרך הרוסי, שהייתה בעצם פרשת הטקסט הגנוב – עקב וליווה את הקריירה שלה. חודשים אחדים קודם לכן, כשקודמה בדרגה, אמר לה בחיוך שהיא "השילוב המושלם בין עבודה קשה ובין מזל טהור". והיא קיוותה שגם הפעם השילוב הזה ישחק לזכותה. אלא שכמה שבועות אל תוך החקירה חששה שמעיין המזל שלה הולך ומתייבש. תחילה גבתה עדויות ממכרים וחברים מהחוג הקרוב למוטי שמעוני. ולא שהיו רבים כאלה. אחר כך, הלכה אחורה: גרושתו, שנישאה מחדש והיא עכשיו אם לשניים. חברים ללימודים בטכניון. חברים מהצבא. חברים מהתיכון. הדמות שהצטיירה לעיניה הייתה של גבר מוכשר, מחוייב לעבודה, שחוג ההכרויות שלו כולל שני חברי ילדות שהקימו משפחות, ונשים שאיתן ניהל מערכות יחסים לא ארוכות. היא הגיעה אל אחת הנשים האלה ושמעה ממנה שהכירו בטינדר, ויצאו יחד כשלושה חודשים. "הוא לא היה בלעדי אצלי. ואני משערת, למיטב הבנתי, שלא הייתי בלעדית אצלו".