הבור בקריה בתל אביב היה מלא בבעלי דרגות בכירות. המקרנים האלקטרוניים סיפקו תמונות בזמן אמת שהתקבלו ממטוסים ללא טייס המרחפים גבוה מעל השטח. מרשת הקשר בקעו ציונים לאקוניים של קודי מיקום מוסכמים. חייל וחיילת עדכנו על פי הציונים האלה את לוח התצוגה המדמה את סביבת הפעולה.

עשר דקות נסיעה משם, הפך חדר המגורים בדירת הגג של רועי ומיכל ברמת אביב למרכז בקרה בפני עצמו. סינתסייזר משוכלל ושולחן עריכת קול שנרכשו בכספים שהגיעו מהיחידה, ותמורתם שולמה לחנות במזומן, איפשרו לרועי להקליט מראש קולות שונים, על פי תסריט שנכתב והוכן בקפידה. מדי כמה שניות, שחררה הקשת מקש מהמחשב של מיכל את דיווח ההתקדמות הבא. מכשירי האיכון אותם נשאו ארבעת האנשים בשטח תרמו נתוני GPS, שאוחדו עם מידע מהמזל"טים ושודרו אל שני חדרי הבקרה. נתונים אחרים, בדויים לחלוטין, הגיעו – בעזרת רועי – מכוח החסימה, החיפוי והגיבוי.

כוח החוד המוטס של יודה ושלושת אנשיו התמקם על גבעה הצופה את הכפר השלו. ברשת הקשר המטכ"לית נשמעו קולות המאשרים, כי כוחות החסימה והתגבורת, שהגיעו ברגל, התמקמו בנקודות שנועדו להם. "תלתן ירוק ממוקם,” אישר רועי בקשר, דואג להעברת נתוני GPS המספקים חיווי אודות מיקומו של כוח החסימה. "ורד אדום ממוקם,” הודיע יודה כשעה אחר כך. נביחות הכלבים היו רחוקות ובלתי סדירות. אמצעי ראיית הלילה המשוכללים איפשרו לארבעה לראות בבירור את היעד: בית מבודד בשולי הכפר. התמונה אותה ראו הועברה בתקשורת וידיאו מוצפנת היטב, אל מטוס ממסר ששייט בגובה רב ומשם אל מסכי הבקרה בבור בתל אביב. בדרך, הוכפלה התמונה, לאחר שמערכת התקשורת נפרצה גם היא על-ידי רועי, וההכפלה הזאת איפשרה לשלוח את אותות הווידיאו גם אל הפנטהאוז ברמת אביב.

את מחשבותיו של שמעון, שהתמקם סמוך ליהודה, הטרידה היתקלות עם המשטרה, אותה חווה בסוף השבוע הקודם. הוא יצא מבילוי בנמל תל אביב, שעה שטויוטה לבנה חסמה את דרכו, ושני בלשי ימ"ר דילגו ממנה על מנת לערוך חיפוש מדוקדק במכוניתו. "חבר של יודה, נכון?" שאל-קבע אחד הבלשים, בוחן חפצים אותם הוצא בזה אחר זה מתא המטען. חברו התמקד בתא הכפפות, ובתאי האחסון שבדלתות הרכב. "יודע משהו על דברים שהוא גונב מהצבא? יש לך איזה ציוד כזה אצלך במקרה? נשק?" שמעון שתק, והמשיך לשמור את הדברים לעצמו גם לאחר שעזבו אותו בידיים ריקות. ובכל זאת, הוא חזר אל הערב הזה שוב ושוב בימים האחרונים, כמו ברגעי ההמתנה האלה. ברור היה לו שאין מדובר במקרה: השוטרים ידעו בדיוק מי הוא, והם יודעים משהו על 6744. כמה זמן יידרש להם עד שהכל יתגלה?קולות שיחה בערבית החלו פולחים את הלילה סביב כוח החוד. תחילה נשמעו הקולות האלה ממרחק, נישאים עם משבי הרוח. אלא שכמה דקות אחר כך התברר כי הם הולכים ומתקרבים. עתה, כבר אפשר היה להבחין בבירור בשני קולות של גברים. עוד רגע, ודמויותיהם התנוססו בירוק זרחני על גבי אמצעי ראיית הלילה של הארבעה. האחד בזקן עבות, השני צעיר ומגולח למשעי, חמושים בקלשניקובים, צועדים רגועים להפליא כשני חיילים בסיור שגרתי לחלוטין, שדבר אינו מתרחש בו. "רק זה חסר לנו,” הפטיר אחד ממתכנני המבצע, מאות קילומטרים משם.

יודה ייצב את רובה הצלפים בעל משתיק הקול, שבשימוש בו התאמן שבועות ספורים קודם לכן, אי-שם בנגב. "כישרון מולד,” קראה לו מדריכת הקליעה המופתעת, לבושה במכנסי דגמ"ח רפויים ובגופיית התעמלות הדוקה, כשהציג פעם אחר פעם מקבצים מדוייקים במיוחד. לאחר שבמחזור הקודם אותו הדריכה נדרשה ללבוש חולצת מדים רגילה, על-מנת שלא לגרום למחשבות עבירה לקבוצת חיילים שומרי מצוות – ניכר היה בה הפעם עד כמה היא נהנית לחזור אל הגופיה הלבנה. יודה אפילו ניסה את מזלו בחיזור אחריה, אלא שהיא התחמקה בנימוס. חושב לשניה על החולצה הזאת שלה, החווה יודה באצבעו לשמעון שהיה ממוקם לימינו, מחזיק גם הוא בידו ברובה צלפים, וממקד את הכוונת בבעל הזקן.

שמעון נענה לאות מכיוונו של יודה, ממקם את הכוונת שלו על המגולח המתקרב אליהם. הנהון, ועצירת נשימה שלו ושל יודה, וסחיטת הדק כמעט בו-זמנית. יודה הופתע מהשקט ששב והשתרר שניה לאחר שגוועו הדי הנפילה של השניים. עוד רגע, ואיוושת התנשמת שוב שלטה באוויר.

כחצי שעה אחר כך, שיגר מזל"ט תמונה ברורה של מכונית מרצדס שחורה העושה דרכה אל הבית.

"אם אי פעם היה לך קשר עם אלוהים – זה הרגע להתפלל,” הפטיר רועי, ספק אל עצמו ספק אל יודה או מי מאנשיו, בהם צפה גם הוא ממוקד השליטה שלו, בבית ברמת אביב.

מאות קילומטרים ממנו, הפעיל יודה אמצעי תצפית מתקדם – שסיפק תמונה חדה להפליא של שלושת נוסעי הרכב שעה שהם יוצאים ממנו ועושים דרכם אל הבית. סרן אחד, סגן וסג"מית, בבור בקריה, בחנו את התמונות האלה על גבי צגי 32 אינטש ברזולוציה גבוהה במיוחד. כל אחד מהשלושה חתך מהתמונה השלמה את החלק שבו הוטל עליו להתמקד, מגדיל אותה, מקפיא לשניות בודדות זוויות מסוימות שבהן יש לו עניין מיוחד, ושב לשידור החי הממשיך לזרום מהשטח אל מטוס הממסר, וממטוס הממסר אליו. הסרן הקדיש את 18 החודשים האחרונים על-מנת ללמוד ולהכיר את מפקד הגזרה של כוח אל קודס. הוא התעורר איתו מדי בוקר, האזין לשיחות טלפון אותן ביצע, ידע באלו ימים בשבוע הוא מבקר את המאהבת המקומית שלו. הסגן התמחתה באופן דומה באיש הלוחמה הפסיכולוגית והסייבר. הסג"מית הכירה לעומק את מפקד הגזרה המקומי.

"בינגו,” אישר הסרן את זהות האיש שלו, לאחר שסיים לבחון את התמונה. "בינגו,” אמר הסגן. "בינגו" אמרה הסג"מית, שהייתה אמנם בטוחה עוד קודם בזיהוי אבל הקפידה שלא להקדים ולדבר לפני הבכירים ממנה. "מאושר לפעולה,” הודיע התא"ל ברשת הקשר המבצעית, ליודה ולרועי.

בעוד יודה ממשיך להעביר תמונה בזמן אמת בעזרת אמצעי ראיית הלילה, הפעיל אחד מאנשיו מציין לייזר, יוצר נקודה בלתי נראית על גבו של אחד משומרי הראש, שסבבו את השלושה מיד עם יציאתו מהמכונית. נקודת הציון הזאת – יחד עם אימות הזיהוי הוודאי – הייתה המטרה שלשמה נשלחה היחידה אל עומק השטח. הצבתה ומיקומה המדויק איפשרו לוודא כי החימוש המונחה המדויק יפגע במטרות ויחסל אותן. עוד שניה, ושומר הראש זז, חושף את השיח' עצמו לנקודת המוות.

"עכשיו,” אמר יודה, ורועי לחץ על הכפתור ששיגר במכה אחת טיל ממל"ט שריחף כל העת בגובה רב. חלקיק שניה אחר כך, וגם מל"ט וידוא ההריגה שיגר את החימוש שלו, והראש הקרבי ננעל על אות הלייזר. מל"ט הגיבוי הנוסף הוסט למשימות הבאות. בבור בקריה, צופה בווידיאו הממשיך להציף את המסך, חש הסרן תחושה של מי שקיבל זה עתה הודעה על פטירתו של מישהו מוכר היטב, שעבד יחד איתו תקופה ארוכה, ושיתף אותך בחייו ברמה האינטימית ביותר. לא צער ממש, כמובן. הם בפירוש אינם קרובי משפחה. פשוט סוג של ריק. ידיעה שהחל ממחר – צריך יהיה להתמקד במישהו אחר.

הסג"מית, שזאת הייתה טבילת האש הראשונה שלה, הרהרה אודות שבריריות החיים. היא הייתה בוגרת בני עקיבא, שחצאיתה הצבאית הארוכה ושרווליה שלעולם לא קופלו בלטו על רקע הנוף הנשי השגרתי ביחידת המעקב. קריאות השמחה ומחיאות הכפיים שעלו סביבה החזירו אותה, במפתיע מבחינתה, אל מאמר חז"ל אודות שירת המלאכים לאחר קריעת ים סוף. "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?" היא זכרה את הוויכוח בין הפרשנים: יש מהם המסבירים כי "מעשה ידי טובעין" מתייחס למצוקתם של בני ישראל. אחרים, ובהם היא מצדדת – מעדיפים אלוהים המסוגל להיעצב גם בגין מותם של חיילים מצרים, שאינם מאמינים בו.

"ורד אדום בוצע,” הודיע יודה בקשר.

עכשיו, הגיע תורם של המל"טים המתאבדים מדגם הארופ. הראשון – נותב ישירות אל תוך בונקר התחמושת שהיה צמוד למתחם ביתו של מפקד הגזרה. סדרת ההתפוצצויות מהירות החרידה את הלילה. מצבור תחמושת שהיה בבית נפגע גם הוא, וסיפק שורה מתמשכת של התפוצצויות נוספות. תותחי נ"מ החלו יורים ללא מטרה, וצרורות ספוראדיים פילו את הלילה. כדור אחד פגע בשמעון, בעת שהתרומם לשניה על-מנת לצפות טוב יותר בתמונת הכפר. הוא הופתע מכמות הדם שזרמה מזרועו, כמעט שלא חש בכאב. הכאב יגיע אחר כך. תמונות ברורות של מכונית בוערת, בית הרוס עד היסוד וגוויות פזורות בשטח זרמו ממזל"טים שהמשיכו לרחף באוויר, והוצגו בהגדלת ענק על גבי מסכי הבקרה. שלושת המל"טים המתאבדים הבאים נותבו על-ידי רועי אל האיזור שבו פעלו כוחות הגיבוי והחסימה – כל מל"ט לכתובתו המדוייקת. בחדר המצב שבמרתף בקריה נשמעו מחיאות כפיים, שפינו מקומן ללחיצות ידיים וטפיחות על השכם. האלוף הציע סיגרים לסובבים אותו, ופנה אל ראש הלשכה שלו, שניצבה מאחוריו.

"תוציאי מברק ברכה למפקד 6744 ותזמיני אותו אלי למחר, אבל רק אחרי שהוא גומר לנוח. מגיע לו."

שלושת תתי-האלופים במעגל הקרוב סביב הקצין הבכיר יותר חייכו מאוזן לאוזן.

"תמיד אמרתי שצריך להשקיע בטכנולוגיות ליחידות מיוחדות."

"פשוט מבריק. את הפעולה הזאת עוד ילמדו בפו"ם."

"חזק, מהר ובאופן אלגנטי."

אל תוך קולות הצחוק וקריאות ההקלה, חדר לאט לאט קולה של סג"מית באחת מעמדות הבקרה, שדיברה אל הפומית המשתלשלת מאוזניית הקשר שלה בקול גובר והולך. "תלתן ירוק, תלתן ירוק, מקומך עבור.” היא המשיכה בקריאה הזאת, מרימה יד על-מנת לסמן לאחראי, ומרימה מבטה אליו כאשר ניגש למקומה. "אין לנו קשר איתם. תלתן ירוק לא עונה.”

האלוף קלט את המתח המחודש, עשה דרכו גם הוא בחזרה אל סוללת עמדות הבקרה, ופנה ישירות אל הסג"מית. "מה בדיוק קורה?"

"ורד אדום מדווח על פצוע קל אחד מכדור או מרסיס. לגבי תלתן ירוק – קלטתי פיצוץ אדיר יחד עם הפגיעה של המל"טים המתאבדים האחרונים – ומאותו רגע הם נעלמו. כל כוח החסימה והתגבורת."

תתי האלופים הקיפו אותה.

"עלו על מארב?"

"ולא הספיקו אפילו להגיב בקשר?"

"יכול להיות שהמל"ט עצמו פגע בהם בטעות? אש דו-צדדית?"

"תני לי לשמוע את ההקלטות של הדקות האחרונות.” אחד התא"לים לקח לידיו אוזניות, מיקם אותן על ראשו והחל להאזין, להקלטה הדיגיטלית, מדלג קדימה ואחורה. הסג"מית ממשיכה לקרוא לתלתן ירוק, באמונה הולכת ודועכת.

בסלון ברמת אביב, עבר רועי בפעם הראשונה והיחידה באותו ערב לתדר קשר אחר. "ממשיכים לפי התוכנית. להשמיד כל דבר שאי-אפשר לקחת.” גם הוא נותר ללא מענה, זולת סדרת נקישות חסרות משמעות לאוזניים זרות, שבקעו מהצד השני של הרשת. רועי ידע שהנקישות האלה – אותן תיאם מראש עם יודה – אומרות כי כוח החוד ממשיך לפעול גם לאחר פיצוץ הענק באיזור שבו אמור היה לפעול הכוח שהגיע למקום במסע רגלי. יודה ביקש ברשת הצה"לית חילוץ דחוף.