"שש-בש תשע.” יותר משנתיים לאחר שהחל את דרכו ביחידת החילוץ 669, עדיין התלבט יואש שושן האם להיעלב כאשר משמיעים באוזניו את הבדיחה סרת הטעם הזאת, המתייחסת לשעות האינסופיות של המתנה בין חילוץ לחילוץ, אותה מבלים הוא וחבריו בבסיס הקבע שלהם בתל נוף – או לחייך על חשבונם של מי שאינם יודעים ומסוגלים להעריך עד כמה מורכב ומאתגר היה המסלול אותו עבר עד קבלת סיכת הלוחם שלו, והכניסה המלאה לסבב הכוננויות והפעיליות. גיבוש סיירת מטכ"ל, שנה וחצי של טירונות בבא"ח צנחנים, אימון חי"ר מתקדם, קורס חובשים קרביים, קורס מש"קי חי"ר, טירונות יחידתית וקורס מ"כים, ושלב הכשרה ייעודי הכולל צניחה, צלילה, מילוט, טיפוס גלישה וחילוץ, שימוש במסוקים, ניווטים ברמה גבוהה, קורס לוחמה בטרור, קורס חילוץ מוטס וחילוץ מכל תנאי שטח ומזג אוויר – לרבות פעילות לילה, תחת אש, ביבשה, בים, בקניונים, גלישת צוקים, חילוץ מכלי שיט, מכלי טיס ומכלי רכב. שלא לדבר על סדרת השלג עם האלפיניסטים בחרמון.

לא מזמן, סיפר למי שזה עתה הפכה לחברתו הקבועה, כי השלב הקשה ביותר בכל המסלול הזה היה דווקא הגיבושון, בראשית הדרך. חברים בעלי ניסיון, בני מחזורים שלמדו מעליו בתיכון והגיעו עתה ליישוב הקטן כשהם מתגאים בסיכת היחידה, הזהירו אותו שמדובר באחד האתגרים הפיזיים והמנטאליים הקשים בצה"ל. קשירת חבלים, שימוש ברתמות, ניווטים ומבדקי מים, שכמו נלקחו מסרט פעולה אודות הצי האמריקאי: פירוק צרור משקולות בתוך המים, שחייה וצלילה, שימוש בשנורקל. אבל יותר מכל, אולי, הוא זוכר את מבחן טבעת הלחץ: שרשרת אנושית של מועמדים ליחידה הבה נכנסים לבריכה בטור, ככל אחד מניח את הידיים על גבו של זה שלפניו ומנסה להחזיק את הראש מעל המים תוך שימוש בכוח הרגליים בלבד – ומבלי להטביע את מי שלפניו. לא פחות מאשר כושר השחיה, נבחנת גם האינטראקציה בין המועמד ובין חבריו לאתגר.

מועדון היחידה המפנק, בבסיס חיל האוויר בתל נוף, הכולל גם חדר כושר מצוייד ברמה של מועדון ספורט בשכונת יוקרה, אוכלס הלילה בסגל המלא של היחידה. כל החופשות בוטלו. צוות אחד כבר ריחף באוויר. צוות שני, ישב-שכב על מסלול הנחיתה במחניים, צמוד למסוק בלקהוק, ינשוף בשמו העברי-צה"לי, שעמד מאוייש ומוכן להמראה. המסוקים והצוותים הוקפצו לשם לקראת תחילת הפעולה של 6744, כגיבוי, מוכנים לכל אפשרות.

רובה הסער M4 פלאט-טופ והאקדח האישי שלו רטטו יחד עם להבי הינשוף. הוא בחן שוב ושוב את ציוד החילוץ שלו: חבלים, מחברים, אביזרים ייעודיים. הרופא שישב בצמוד אליו היה איש מילואים מיתולוגי, שהחל את דרכו כחובש ביחידה, המשיך ללימודי רפואה והיה עתה מבכירי רופאי העיניים במרכז הרפואי שיבא. הפרמדיק היה גם הוא איש מילואים, קרוב יותר לגילו של יואש.

מה שהיה עד לפני רגע ריחוף במעגלים רחבים למדי, הפך בתוך שניות לטיסה מהירה, בגובה נמוך ותוך ניצול מירבי של תוואי השטח ההררי, על-מנת להסתתר מאחורי קווי רכס ולהתקדם בחסות ההצללה ממכ"ם אותה מספקים ואדיות. הוותיק משני הטייסים, שהטיס בעבר גם מסוקי יסעור, היה אסיר תודה על ההסבה לבלקהוק, השקט יותר, והקשה יותר לגילוי. הקריאה לחילוץ והקואורדינטות המדוייקות של הכוח אותו יש להחזיר משם הועברו אליו בקשר רק לאחר שברור היה כי חילופי האש הסתיימו. לא שהם אינם עלולים להתחדש בכל רגע, ובכל זאת – ככל שניתן להעריך, הסכנה למסוק עצמו נמוכה יותר, בתנאי שיצליח להגיע למקום מבלי להתגלות.

כעשר דקות אחר כך, ריחף הינשוף מעל הנקודה שנקבעה לחילוץ, גלגליו כמעט נוגעים בקרקע הסלעית. יודע שאי-אפשר לרדת נמוך יותר מבלי לבצע נחיתה ממש, שתאריך את זמן ההמראה ותגדיל אל הסיכון, זעק הטייס בקשר הפנימי "החוצה, החוצה.” חמשת אנשי 669 – שלושה לוחמים של היחידה, רופא ופרמדיק, זינקו אל הקרקע, מתאמצים להתייצב ולקלוט מהר ככל האפשר את הסביבה אליה הגיעו. המסוק התרומם במהירות, והתרחק דרומה.

ארבעת החיילים אותם הגיעו לחלץ היו במצב טוב. האחד נפצע מקליע שחרץ חריץ עמוק בזרועו, תולש לא מעט מבשר השריר – ועדיין מבלי לפגוע בעצם. הרופא השכיב אותו על אלונקה, החליפו את החבישה הראשונית אותה אילתרו חבריו של הפצוע לצוות, וחיברו אותו לעירוי. השני, כך התברר במהירות, שבר קרסול כאשר מעד ונפל לבור במהלך הריצה החוצה ממקום הפעולה. יואש סייע לפרמדיק בקיבוע ראשוני של הרגל, משכיבים אותו על אלונקה ורותמים אותו אליה. מאבטחים את הסביבה, ומטפלים בפצועים, ניסו אנשי 669 גם להבין את התמונה הכוללת. "יש עוד אנשים? יודעים איפה הם?" אלא שהתשובות היו מבולבלות. זאת לא הפעם הראשונה שבה חווה יואש בלבול כזה בשטח. מלחמה הרי אינה מתנהלת לפי תסריט שמישהו כותב מראש, אפילו הוא הצד החזק יותר, ובפער גדול יותר מיריביו. מה שנכון על הנייר, או על שולחן החול ובתוכנת הסימולציה משתנה לחלוטין לאחר הפגז הראשון. ואם כך לגבי הרמה האסטרטגית – בוודאי ובוודאי שהדברים נכונים ברמת החייל הבודד והשטח. ברגע שבו הושלם הטיפול הראשוני נקרא המסוק לשוב למקום. הטייס ידע היטב כי הכניסה השניה תמיד מסוכנת יותר: גם אם לא התגלה לכאורה בעת הנחתת הכוח, גם אם לא ירו עליו, ייתכן שיש מי שסימן כבר את המקום, ומצפה שישוב אליו. הפעם, הציב גלגלים על הקרקע, ושניות אחר כך נחתו שני פגזים במרחק של כמה עשרות מטרים. האלונקות הועמסו, אנשי הצוות זינקו פנימה יחד עם שני החיילים הבריאים, נאחזים בכל מה שהיד מסוגלת לתפוס אותו בעת שהינשוף נסק בזווית בלתי אפשרית ובסיבוב חד, עושה דרכו החוצה. עוד שבריר של זמן, ופגז פגע בנקודה שממנה המריא זה עתה, מזעזע את המסוק הצובר גובה ומרחק.

הדיווח לאחור היה לאקוני. ארבעה מחולצים, שני פצועים במצב קל עד בינוני. לא ברור מה לגבי שאר הכוח. אין בסביבה אותות נצנוץ אינפרא-אדום, של מכשירי איכון. עיני הטייסים המשיכו לתור אחר נורי תאורה, בולשים בשמים בחיפוש אחר צרורות נותבים או כל אות אחר שבו משתמשים מי שמבקשים חילוץ. הקשר במטוס דמם גם הוא, בציפיה, שעה שהינשוף עשה דרכו למנחת הצמוד לבית החולים רמב"ם בחיפה. יודה אושפז במחלקה האורתופדית, נותח למחרת על-מנת לקבע את השבר, ושוחרר כעבור שלושה ימים. חברו, שנשרט בידו, נתפר, נחבש ושוחרר כבר לאחר כמה שעות.