רועי התעמק בתווי פניו של אליעזר פישמן שניבטו אליו מן המסך החדש שנרכש זה עתה על-ידי צה"ל מכספי הסיוע האמריקאי. צירוף מקשים, הפך את הסמן למעין כוונת טלסקופית. הוא התמקד בקצה אפו של טייקון העסקים, ואז הקיש עליו במקש השמאלי של העכבר. המסך התמלא בזיקוקי די-נור, וקרעי התמונה מרחפים ביניהם במחול תלת-מימדי בהילוך איטי. שניות אחר כך, ניבטו מהמסך פניו המחייכות של עופר נמרודי. אחרי שגם הוא נגוז בין הזיקוקים – בא בזה אחר זה תורם של יצחק תשובה, עידן עופר ולב לבייב. הוא היה עסוק ומרוכז במלאכת ההשמדה שלו, עד שלא הבחין במיכל, הנכנסת ומתייצבת מרחק מה מאחוריו, בוחנת בעיון את המתרחש על המסך.

"כשתגמור להרוג את כולם תאסוף אותי וניסע לרחצה לילית בים?" שאלה, סבלנותה פוקעת.

"יש לך בגד ים באוטו?" ענה לה, מסרב לנתק את מבטו מהמסך.

"ממש לא. למה, אתה צריך בגד ים ברחצה לילית? אתה נשמע יותר פולני מאימא שלי. ותסתכל עלי. אני יותר יפה מאלה שאתה מפוצץ על המסך."

הוא סובב את כורסתו אליה, מרים את מבטו ואז תוקע במופגן את ראשו בין שדיה – לא לפני שהקפיד לבחון כי אין בסביבה עיניים זרות. "הפעם באמת שאת מתעללת בי. רוטוויילר.”

"מה פתאום רוטוויילר?" משכה את ראשו לאחור, מעבירה יד בשערו.

"כי בניגוד לאימא פולניה – הרוטוויילר בסופו של דבר עוזב את הילד. ואצלך, לעומת זאת, כשאת רוצה משהו – את לא עוזבת."

"זהו. התחרפנת סופית. הפרויקט הזה לניהול יחידות תקע אותך, ושום איתחול לא יעזור. מזל שלא נתקעת ככה בהדגמה של המערכת לברזלנים הגדולים.

המבט המשועשע שבו בחן אותה התחלף לפתע בזיק רציני בעיניו. הוא חזר למסך שלו, והחל מתקתק תוך כדי השיחה.

"רגע. נתת לי רעיון. את זוכרת את ההדגמה בביקור של האבן דרך? מה עשית עם הקבצים של היחידה שכאילו הקמנו תוך כדי ההדגמה?"

היא התקשתה לעקוב אחריו, מושכת כסא ומתיישבת לצידו. "מחקתי, כמובן. או ליתר דיוק העברתי לספריה של טיוטות ניסוי והדגמות, כדי שתהיה לי תשתית לביקור הגדול הבא. חסר לי שתסתובב במערכת יחידה בלתי קיימת.”

"לא משנה,” סינן, ידיו מקישות במרץ על המקלדת ומפסיקות רק על-מנת ליטול את העכבר ולנווט בין תפריטים שונים.

"זה בדיוק הרגע הנכון להשאיר את הגאון בעבודה,” אמרה, מבינה כי איבדה את תשומת ליבו. "תזכור, אם אתה לא מגיע תוך שעה וחצי – אני הולכת לים. לבד.” הוא עדיין שתק, ממשיך להקליד, כאשר נעצרה בפתח ופניה החוצה, והודיעה: "ואני אהיה שם עירומה, אם זה עדיין מעניין אותך.”

הוא התרכז במסך. מנפנף ביד לשלום, ואז קולט את שאמרה ומתנתק מהמסך. "יש מראות שאיתם הווירטואליה לא מסוגלת להתחרות. אני מגיע. עוד דקה.”