האנשים כמו זכוכית:

הם נוצרים מחול ואדמה

מעוצבים באש תמיד

אל תוך צורות חיים – או מלחמה.

האנשים סביבך כמו זכוכית:

הם יכולים להיות לך מראה

או עדשה מגדלת, אמיתית –

והתמונה כה נפלאה, כה נוראה.

האנשים כמו זכוכית:

צבעוניים, ולפעמים שקופים

וחזקים הם בתכלית

עד הישברם לרסיסים באלפים.

המנכ"ל מזג כוסית נוספת. הנוזל הענברי בקבוק אזל, והוא פנה שוב אל הבר, שולף בקבוק חדש ומרים אותו מול האור.

– על בקבוקי זכוכית נודה לאל גדול / ובמיוחד על אלה עם האלכוהול.

– ועל כוסות זכוכית. אסור לשכוח להודות / איזה מזל שהלשכה שלך היא מהמצויידות.

– אז איפה היינו? ואיפה עוד אתה רוצה להיות?

– היינו בסיפור שלך. כל הטרטורים. / אני? רוצה להיות רחוק מכאן. אבל בחוץ שוטרים.

– אז הסיפור שלי בעצם כבר נגמר. / אין מפעל, אין נישואין, אין שום דבר. / הכל נעול, תנור כבוי, עובדים מיואשים / אפשר לסגור את העסק, להיפרד מאנשים. / וזה מה שניסיתי לעשות, כשנכנס הראש שלך עם הקסדה: / לסגור דברים סופית. לכתוב דברי פרידה. / תביא את הקסדה שלך. נרגיש.

הוא הרים את הקסדה משולחן הכתיבה שלו, בוחן אותה מסביב, וחובש אותה. מוריד את כיסוי העיניים בטריקה. מחווה תנועת אקדח עם היד, מאיים על השודד.

– עכשיו – תרים ידיים ותחליט ברור: / או שתשים כאן כסף – או סיפור.

– אז כסף אין, חשבתי שזה ברור / כשמגיעים לסיפורים – יש לי המון. / כמה שאתה רוצה. עולים על כל דימיון. / כמו שפרודתי אומרת לי, בקול גדול: / סיפורים כמו חול – ואין מה לאכול. / נשב על הספות עם הכרים / שלא יכאב לך הגב מכל הסיפורים.

– אז ככה… כשההורים שלי עלו, מקזחסטן / שלחו אותם לשבת כאן. / אמרו להם שהאקלים דומה והמקום נעים / והם קנו את הסיפור. היו משוגעים. / הם נתקעו כאן עם דירה, אז אי אפשר למכור / ואי אפשר למעשה צפונה לעבור.

– והם עבדו כאן בסביבה? יש עבודה או אין?

– אמי הייתה אחות קופת חולים. ואבא רק קימבן / הוא קומבינטור. הסתדר שם – אז גם כאן. / תמיד אפשר למצוא חבר שיעזור בזמן. / ועסקים כאלה, עסקים אחרים / ודי מוקדם הבנתי לא לשאול על כל מיני דברים. / כמו למשל כשמבריחים זהב בתוך פסנתרים / ועולים מרוסיה משלמים על זה למי שרק עוזרים. / והפסנתר שלי משם גוייס למשימה / ורק דיברו עליו בקוד. ולא הבנתי מה.

– ואז למדת שעבריינות זה עסק שעובד. / ברור גם איך הגעת להיות שודד.

– ישנו קו דק מאד – אבל מורגש / בין סתם קומבינה לבין עבריינות ממש.

– כן. אם הצלחת – זאת קומבינה. פשוט ומובן. / ואם תפסו אותך – אתה עבריין.

– זו שאלה של ההבדל / בין מה שיש לך – / ומה אתה רוצה. מה אתה מתפלל. / בבית, לא היינו עשירים, / אבל דבר לא חסר. עד שהייתי בן עשרים. / והתחלתי לבלות בתל אביב, וראיתי חיים אחרים. / ואם נולדת בבית הנכון – / אז קל לך לא לעשות חשבון. / דווקא אהבתי כאן לגדול, בעיירה הזאת. / האנשים היו חמים, והדלתות תמיד פתוחות. / אבל בגיל עשרים הבנתי שפתוח זה לא טוב: / כי או שגר שם עבריין שמאיים על הרחוב / או סתם עני ממש, ואין בבית מה לגנוב.

– ואיך היה ביסודי? ובתיכון?

– סביר בלימודים. חינכו אותי נכון. / כמו שאחיך הצטיין בנגינת כינור – / אני הייתי הספורטאי של המחזור. / כשהתגייסתי – ביקשתי צנחנים. מורעל. / כמו כל הפראיירים, הלכתי לקצונה. ואז בכלל / הייתי טוב: ידעתי איפה להתאמץ ולהשקיע / ואיך אפשר גם לעגל פינות, ובכל זאת להגיע. / מיד אחרי הצנחנים – חתמתי במסתערבים, / והתחתנתי. חתונה עם שלוש מאות קרובים.

– כל כך צעיר. אפשר לגור ביחד. מה בוער?

– אשתי קווקאזית. לא צריך לאמר יותר. / אז אין כזה דבר "לגור ביחד" / או שגרים עם ההורים, בנפרד / או שמתחתנים. עם רבע עוף, ורב. / נמאס לכם להזדיין באוטו? תעשו חופה עכשיו.

– מיד אחרי החתונה שלי – הורי פירקו ת'חבילה. / הם תכננו את זה מהתחלה: / ידעו שההורים של הכלה / לא יסבלו מחותנים גרושים – אז דאגו להקלה.

– אבא שלי עזב לתל אביב, לעסקים שלו, האפורים / וכל הזמן עם אוליגרכים הוא בונה קשרים, / ואנחנו בקושי מדברים, / אבל מבחינתו – "אבא ובן תמיד נשארים".

– ואשתך, עבדה בחוץ? בבית? נשארה?

– בהתחלה בתור פקידה במתפרה. / ההזמנה מצה"ל נגמרה, / והמתפרה נסגרה. / כי זולים יותר לקנות מדים אמריקאים, מכספי סיוע, / מלהעסיק עובדים בנגב. זה ידוע. / והיא עבדה במלון. קשרי לקוחות. / עד שהגיעו הילדים, לפחות. / עברה לסניף המפלגה. ואת כולם היא מכירה. / כשבנימיני רץ לכנסת – הוא ביקש עזרה. / ומכיוון שיד רוחצת יד, / עכשיו היא לא לבד. / כי כשנבחר, / והתקדם לשר / עדיין הוא זוכר / דואג לתפקידים שלה, ושומר. / עכשיו, כשהוא שר השיכון – הוא גם סידר / לה תקן של "פרוייקטורית". תואר חמוד / עם משכורת יפה ורכב צמוד.

– והיה ביניהם גם משהו יותר?

– אני מוכן להתערב שלא. שום משהו אחר. / אבל אז, התחילו הקטעים שלה. / הכל היה בעדינות, בהתחלה. / רוצה שאהיה יותר בבית. שאחזור. / שלא אטחן לילות כדי להיות גיבור. / היא לא רוצה שהילדים שלה יהיו יתומים. / היא לא רוצה לדאוג כל הימים. / אתה יודע מה? היא צודקת. / בכל מה שאמרה – היא מדוייקת. / והיא הבינה לפני, כבר בעצמה, / שהתפקיד שלי לא טוב לנשמה. // תבין: אם מבוקש אחד אתה מוריד, / ועוד אחד ועוד אחד, / בהזדמנות שמינית וגם תשיעית / אתה מבין: זה בור ללא תחתית. / תמיד יהיה עוד אחמד להרוג. לא חסרים ערבים / ותמיד ימותו גם בלתי מעורבים. / ואחרי שהרגת אזרח שני. או הרגת נשים. / באים החלומות. והם קשים.

– אזרח שני? למה השני דווקא? למה לא ראשון?

– שני – כי בראשון אתה בטוח שזה מקרה אחרון. / זה לא יחזור. וזאתי המלחמה הכי צודקת. / ואשתך תומכת, מחבקת. / ומבטיחה לך: שזאת ממש לא אשמתך / שאיזו בת שבעים הייתה ברחוב בלילה לבדה. / אחרי מקרה שני – אתה מבין שזאת מהות העבודה. / "כשחוטבים עצים נופלים שבבים", / אמר המפקד שלי במסתערבים. / עד שהבנתי שאשתי צודקת, שככה אי אפשר. / ה נישואין שלנו כבר היו בזבל. והכל נגמר. / והייתי יושב לספר לו סיפור, / נרדם על ידו – וחולם בבירור: / הוא אצלי בכוונת גדול וברור. / והאצבע לוחצת. ואז הכדור.