כמו אדמת וחזרת ושעלת

ושאר מחלות הילדים אשר בחלד;

יש מחלה אשר עולה ומתפרצת

ושמה ידוע למומחים בתור שפצת.

כמו שפעת שבחורף מגיעה,

וכל שנה בזן אחר, מפתיעה

גם לשפצת יש עונות ויש זנים –

והיא פוגעת בקירות, וחלונות, ומזגנים.

היא מתחילה כמו שיעול קטן:

הן את הבית לא צבענו כבר מזמן.

ואז – במלוא העוז תוקפת

אם כבר צובעים, אז הבה נשפץ את…

החלונות. אלומיניום מוברש.

הדלתות. לעצב מחדש.

האמבטיה. ואז כדאי ג'קוזי

כמו שיש לבתיה ועוזי.

בחשמל – נעשה תלת פאזה.

מזנון, למשל – עם עוד מקום לוואזה.

ותאורה ב- Led. כי זה הכי הכי.

ובסלון פרקט. זה ממש הכרחי.

וכך, מחלת שפצת

את גורלך חורצת:

אתה יושב בבנק, מול המנהל

ומתאמץ רק להסביר ומתפתל.

חשבת שסיימת

לשלם משכנתא

אבל התקף שפצת רענן –

מכניס אותך לחוב, לאורך זמן.

– אז הבידה עובד והאמבטיה מעוצבת. / אתה מוזמן להשתמש. מוזמן לשבת.

– עם זרם מים מלמטה? זה אמור להיות נעים? / ככה להתיישב על זרנוק של כבאים?

– אם אתה לא שוטף עכשיו, כשאני עוד בסביבה – / אפשר יהיה לכתוב לי על המצבה: / "פה נקבר מי שהתקין בידה במשרד / ומעולם לא השתמשו בו. אף אחד".

– אם מדברים על מצבות – אתה הרי זוכר / שמתאבדים קוברים רק מחוץ לגדר.

– כמה שקלים מאחי או אחותי / ויהיה נימוק הלכתי / שיאפשר לקבור אותי גם כצדיק גמור / בכלל, מה משנה לי איפה אני קבור?

– ועל הקבר – מצבת זכוכית, תוצרת המפעל. / כדי שיראו אותך: הפראייר שמוטל.

– וזה בעצם ההבדל בין הזכוכית ובין אדם: / שניהם באים מחול ועפר, שניהם חוזרים לשם. / שניהם עמידים עד שמשהו נשבר. / ואת שניהם לתקן לגמרי אי אפשר. / אחרי השבר – הם לא יהיו אותו דבר. / אבל… זכוכית שורדת מיליוני שנים. / ובני אדם זמנם קצר. למוות ממתינים.