רכז מודיעין הוא אחד מעמודי התווך של כל תחנת משטרה. מפקדים באים והולכים, שוטרים מתגייסים ומתחלפים זה בזה, וביניהם מהלך ופועל הרכז כמוח המניע את הגוף המשטרתי. זה שאוגר את המידע המסווג שהוא מקבל מהשטח – מהבלשים או ממקורות מידע המקבלים לרוב טובות הנאה בדמות עצימת עיניים משטרתית או סכומי כסף. המודיעין אותו מנתב הרכז כולל מידע אודות אירגוני פשיעה, עבריינים, או עניינים לטיפול משטרתי. הוא זה שמזין את המידע למחשב המשטרתי, ולהמלצותיו מקום מרכזי בהחלטה האם לצאת למבצעים, או לפתוח בחקירה גלויה.

העוצמה שבתפקיד והיוקרה הנלווית לו הופכים את ריכוז המודיעין למקצוע המפתה ביותר אותו מסוגלת המשטרה להציע. מי שנכנס למסלול הבילוש, שואף להתקדם ולהגיע יום אחד לתפקיד הרכז. אלא שמאחורי ההילה המקצועית, מסתתרים תפקיד קשה ועבודה סיזיפית. ובעיקר מעיבה על עבודת הרכז משכורת ממוצעת להחריד, הרחוקה מלתגמל על השעות הארוכות הבאות על חשבון המשפחה, סביב השעון, שבתות וחגים. מחקר של אחד החוגים לקרמינולוגיה מצא כי שיעור הגירושין בקרב רכזים גבוה במיוחד.

וישנם גם הפיתויים שבסביבה. הקו הדק שבין הרכז ובין מקורותיו, עבריינים בעצמם, נוטה להיטשטש עם הזמן. ישנן הזונות, הזמינות תמיד. ובעיקר ישנו הכסף הגדול המונח שם, בצד העברייני. מול הסכומים האלה, נתפסת המשכורת המשטרתית כמשכורת רעב לכל דבר: השלמת הכנסה היא עניין מתבקש – ועבריינים יודעים זאת ועושים הכל כדי לפתות רכזים לעבוד איתם.

קשה לדעת מתי החליט רכז המודיעין המרחבי, שהבחין בפעילותו של יודה, לחצות את הקווים. אולי, כמו אצל עמיתים אחרים בעבר, נפלה ההחלטה הזאת בגלל הכסף הגדול או בגלל שפשוט נמאס לו מהמשטרה. אולי היתה זאת שיחת הטלפון מפקיד הבנק שהתריעה על חריגה מהמסגרת בחשבון העו"ש שלו, בדיוק בחודש שבו נערכו הוא ואשתו לחגיגת בר המצווה של בכורם. היא רצתה משהו צנוע. הוא התעקש להזמין את כל התחנה מצד אחד, וכמה מהמקורות עימם התיידד מצד שני. המבדקים והמבחנים הפסיכולוגיים אותם ערך קודם לכניסתו לתפקיד ואשר נועדו לבחון את אישיותו היו נכונים למועד עריכתם. לאורך העבודה – משהו השתנה בו.

ממש כשם שהמידע הזמין בידי הרכז מהווה אוצר משטרתי כשהוא מנוצל לשימוש נכון – הדלפת המידע הזה החוצה היא בסיס לצמיחתם של ארגוני פשיעה ועבריינים. ולמרות הפיקוח שהודק לאחר שעשרים רכזי מודיעים הסתבכו בפלילים בתוך פחות מעשר שנים, נותר הפיתוי. כך, מי שהיה שוטר מצטיין שקיבל תעודות הערכה והצטיינות על אומץ ליבו בלכידת כרישי הפשיעה בישראל, ובתפיסות סם גדולות ובסיוע לפענוח פרשות רצח – הושעה משירות מעט לאחר שכתב את המזכר אודות פעילותו החשודה של יהודה אליחי, והמתין להשלמת חקירת מח"ש ולעמידה לדין. על פי החשדות, סיכן סוכנת סמויה של המשטרה, שעבדה במסווה של מלצרית במועדון לילה בעיר, במטרה להפליל סוחרי סמים. הוא ידע על פעילותה וטרח להזהיר סוחר סמים בעניין – תמורת תשלום נכבד מאותו סוחר. למעשה, יטען כתב האישום, כי בכך סיכן את חייה של הסוכנת.

במקומו, קודם לתפקיד אחד מוותיקי הבלשים במרחב. חודשים ארוכים נדרשו לרכז החדש על מנת להשלים את תהליכי אישור המינוי שלו, עד שיעבור ממעמד של ממלא מקום לזה של רכז לכל דבר: בדיקות פוליגרף, ראיונות עם מפקדים, מבחנים מאתגרים באגף כוח אדם. אחר כך, החל לסרוק בתהליך שיטתי את התיקים בהם טיפל הרכז שסרח. תחילה – העבריינים הגדולים והמוכרים. אחר כך – אלה הבינוניים ובמיוחד תיקים שאותם הכיר ממילא מתוקף עבודתו כבלש. עניינו של יודה נדחק לתחתית הערימה. אבל, לא לאורך זמן.