חמש לפנות בוקר. אם אינני טועה, אני תקועה כאן כבר כמעט חודשיים. ושמחה לבשר לך ובעיקר לעצמי שאני מתקדמת יפה, על פי עדותו של הדוקטור: טווח התנועה של הרגל הולך וגדל. אני מתחילה להכיר כל אחד מענפי חורשת האורן הנשקפת מחלון החדר. העברתי את השולחן אל מתחת לחלון, ומפעם לפעם בימי ראשון הארוכים להפליא, אני תופסת שמשך דקות ארוכות איני עושה דבר. איני כותבת, איני חושבת, אלא פשוט בוהה החוצה, מביטה מבלי לראות. דקות ארוכות לאחר שהסתלקה ציפור שחיטטה בערימות המחטים שעל הקרקע אני מודעת לפתע בדיעבד שהיתה שם ציפור. כמו כאבי פנטום של קטועי גפיים החשים באבר שזה מכבר נכרת מגופם, אני מודעת לנוכחותם של דברים, של אנשים, רק לאחר שהתרחקו מעלי. כמו ההד החוזר מנקיק רחב, כזה המסתעף מן הערוץ הרדוד אליו פונה חדרי, אני חוזרת ורואה מראות ששוב אינם.

ספרי המדע הבדיוני אוהבים את המשחק הזה בזמנים החוזרים על עצמם, במימד הרביעי המאבד מנוקשותו, מחד הכיווניות שבו, הכל על מנת לאפשר עלילות פנטאסטיות. מה הייתי עושה אילו הייתי שליטה בזמן? האם אני יכולה לחזור ולחוות את אותם דברים? האם לאחר שאחזור אל ראשיתם, אהיה גם בעלת כושר ראיית הנולד? האם לאחר שאני מכירה את הנולד – או את מה שעתיד להיוולד – אוכל גם לשנותו?

יש לי רעיון לסיפור מדע בדיוני המשלב את מימד הזמן. אולי עוד אכתוב אותו. השיגעון שלי יבצבץ בין השורות כמו השיגעון של ואן גוך בין משיחות המכחול שלו. מצד שני, מה לא הייתי נותנת עבור כישרון כשלו. איני יודעת.

פתאום אני תופסת את כפל המשמעות שבין האירוע הנולד ובין ילד נולד. את שניהם, כך מסתבר, קשה להחזיר. משניהם אי אפשר לחזור. משעה שנולדו הם שם, ודבר שוב לא יהיה כשהיה.

אני מוצאת עצמי משתמשת לאחרונה ביותר מדי סימני שאלה. המורה לחיבור, בתיכון, לא אהב את זה, אבל זה כל מה שיש לי, המורה יחזקאל. הרבה סימני שאלה ומעט מדי תשובות. בשביל זה בעצם אני כותבת. למצוא לפחות חלק מן התשובות, וקשה לאמר שאני מצליחה. איש מוזר, המורה יחזקאל. גזע הולך ונעלם של מחנכים. כשנתפסתי פעם בשעור פיזיקה, ספר קריאה פתוח על רגלי מתחת לשולחן, הועברתי לטיפולו, כמחנך הכתה. הוא התעניין קודם לכל באיזה ספר קראתי. כשקיבל מידי המורה לפיזיקה את "הוא הלך בשדות", אותו החרים האחרון מידי, אמר שזו לא בדיוק הבחירה שלו, ששמיר מגוייס מדי, אבל הוא שמח שאני קוראת ספרות עברית. אחר כך, החזיר לי את הספר, משביע אותי שלא לגלות דבר למורה לפיסיקה. המורה יחזקאל היה צריך לפרוש לגימלאות שנים לפני שהגעתי אל כתתו, אבל העדיף להמשיך וללמד.