שהרבני לא התרגש יותר מדי לנוכח הדחיה. באותו שבוע שבו הגיע לבית הסוהר המכתב בחתימתו של קרני – הגיעו גם שניים אחרים, מעורכים בהוצאות נפרדות, שהתלהבו מהטקסט. הוא פנה למפקד האגף שבו היה כלוא, וקיבל אישור להיפגש עם העורכים האלה בשעות הביקור הרגילות. עורך הדין הפלילי שייצג אותו במשפטו, והגיע להסדר טיעון נוח במיוחד – הפך עתה לנציגו לענייני זכויות יוצרים. ידו של שהרבני לא רעדה אפילו במעט שעה שחתם על ההסכם הסטנדרטי אותו הציגה ההוצאה שהגישה את ההצעה הגבוהה ביותר, ובו משפט שבו הצהיר הכותב והתחייב למקוריות הטקסט ולבעלותו המלאה עליו. בהמלצת עורך הדין, ולאחר שהתעקש על כך, נותרו זכויות היוצרים לתרגום לשפות אחרות ולעיבוד לקולנוע ולטלוויזיה בידיו של שהרבני. "חוץ מעמוס עוז ודוד גרוסמן אין סופר שחי ממכירת ספרים בישראל", אמר עורך הדין. "טלוויזיה וחוץ לארץ – זה כבר עניין אחר".

העורכת שבידיה הופקד הספר כמעט שלא נגעה בטקסט עצמו. תיקוני הגהה, מחיקות של מילה בודדת פה ושם, במיוחד באותם במקומות נדירים שבהם השתמש הכותב בשלוש מילות תואר רצופות, שינויים בשבירת תת-פרקים פרקים ובאופן השימוש במרכאות ובמקף הפותח משפטי שיחה – וזהו. שהרבני שלח את הגרסה הערוכה לכתובת הדוא"ל של הכותבת, וקיבל את אישורו של אשבל לרוב המוחלט של הצעות העריכה. הסופר-האסיר עצמו לא טרח להתעמק בתיקונים האלה, והסתפק ב"אישור כל השינויים במסמך", בתפריט ה- Word במחשב ה- ThinkPad שהועמד לרשותו בספריית בית הסוהר. בתוך התהליך הזה, למד אשבל גם על ההצעה אותה העלתה העורכת, לשנות את שם הספר ל"בחזרה לקוזובה". אשבל התלהב – ושהרבני התלהב גם הוא בעקבותיו. האיור שנבחר לכריכה היה תמונת ראש אישה חצוי לשניים: מימין – תווי פנים ותסרוקת וצוואר של אישה בת זמננו. רמז לגיבורת הסיפור היוצאת למסע השורשים על מנת לגלות את עצמה. משמאל – אותן פנים בתסרוקת של ראשית המאה שעברה, ובצווארון גבוה ומכופתר. רמז לסבתא רבתא שאליה מוביל טיול השורשים.

"בחזרה לקוזובה" היה לרב מכר. עורך הדין היטיב לבחור בהוצאה שאינה מזוהה באופן מוחלט עם מי מרשתות הספרים – ולפיכך נמנעה משהרבני הכתף הקרה המופנית בדרך כלל על ידי הרשת המתחרה כלפי ספרים שלא נולדו קרוב אליה. אשבל עצמו רכש שני עותקים בחנות הקרובה אליו, ובשבועות הבאים הקפיד לעצור ולהיכנס אל כל חנות ספרים שלידה עבר, בוחן את אופן ההצגה של הספר, נהנה לשמוע המלצה חמה ממוכרות בקיאות, בעוד הן נהנות מההתעניינות המופגנת של הגבר המבוגר והנאה. לעתים הן מזהות מי הוא וכשאינן מזהות היו רוצות לדעת יותר מי הוא: נעים דיבור, מתמצא בענייני ספרות, וללא טבעת נשואין. אשבל עשה לעצמו מנהג חדש, לפתוח את ימי שישי הבאים בבחינת טבלאות המכירות של סטימצקי וצומת ספרים המתפרסמות במוספי הספרות – ועוד יותר נהנה כאשר החלו להופיע רשימות ביקורת ארכניות, רחבות ומתפייטות במיוחד. כך, למשל, נפתחה הרשימה במוסף הספרים של "הארץ" במשפט שהצהיר כי "לא ברור מי ייכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר השנה. אבל אילו היו מפעל הפיס מנהל הימורים על זהות הזוכה, שייבחר מתוך הרשימה הזאת – היה כותב שורות אלה מוכן להניח את משכורתו השנתית בהימור על 'בחזרה לקוזובה'".

פרופ' בועז קרני נבחר לעמוד – שוב – בראש ועדת הפרס באותה שנה. בעקבות כמה וכמה שערוריות, ועל מנת שלא ליצור לחצים מיותרים, נשמרים תמיד שמות חברי ועדת הפרס בסוד, ומתפרסמים רק עם ההכרזה על הזוכים. קרני, שישב כבר בלא מעט ועדות פרסים ומענקים, הופתע לגלות עד כמה גורפת הייתה ההסכמה לגבי "בחזרה לקוזובה": בסבב ההערכות הכתובות אותן התבקשו חברי הוועדה להציג, כיכב הספר בבדידות מזהרת בצמרת. בשלב הזה, שב קרני והזמין עצמו לפגישה עם אשבל. "בוא נדבר על מה שאסור לי", פתח. "אסור לי לספר לך שאני יושב ראש חבר השופטים בפרס ספיר. ואסור לי לספר לך שספר מסויים עומד לזכות". אשבל חייך, מבין ויודע לאן מובילה השיחה – וקוטע אותה באיבה. "אז אם אנחנו מדברים על מה שאסור לך באיסור חמור – אסור לך גם לספר כל דבר אחר שאתה יודע על הספר הזה". והוא היה פסקני, חד וחותך בשלווה המחושבת שבה אמר את הדברים.

בהמשך דיוני הוועדה, לקח קרני חלק פעיל בשיחות סביב הספר עצמו, מציג תובנות וניתוחים, מצביע על ציטוטים תנ"כיים ומוטיבים המתכתבים עם הספרות העולמית לדורותיה, ובמיוחד עם מיטב הספרות שנכתבה על ידי נשים בתקופות שונות – אך נמנע במפגיע מלאמר דבר וחצי דבר באותם חלקים מהדיון שגלשו לזהות הכותב והסיפור האישי המדהים של אסיר שאינו בעל רקע בספרות המוציא מתחת ידיו יצירת ביכורים בשלה כל כך. "זה לא רלוונטי להחלטות שלנו", פסק כאשר ניסתה אחת מחברות הוועדה לשתף אותו בשיחה כזאת "אנחנו מעניקים פרס לספר. לטקסט. זאת רק ההמחאה שנכתבת על שם הסופר". על מנת שלא להיות חתום על ההצבעה עצמה, בחר קרני להיעדר מחמת מחלה מהישיבה שבה הוכרעה הרשימה הקצרה, ממנה ייבחר הספר הזוכה בפרס הגדול. אותה מחלה שבה וריתקה אותו למיטה שעה שנבחר "בחזרה לקוזובה" כזוכה פרס ספיר – בחירה הנשמרת בסוד עד לטקס חלוקת הפרסים.

עוד למחרת פרסום הרשימה הקצרה, שלח אליו אשבל הודעת ווטסאפ: "אל תשכח לשלוח לי כרטיס לטקס". והוא הוסיף פרצוף מחייך. וערב קודם הטקס, הזכיר קרני "שתי הזמנות מחכות לך בכניסה. יהיה מעניין". ולפרצוף המחייך שאותו שלח נוספה גם קריצה.