אשבל התלבט לא מעט מי יהיה הקורא הראשון שלו. למרות חיבתו לקריאה – ספרים מעולם לא היו נושא שיחה שכיח במקומות שאליהם הגיע, ובחברת האנשים שעימם בילה. ובכלל, הוא מאמין במומחים, ובהצבת רף גבוה ככל האפשר. כך גם חינך את ילדיו. וגם אם בנו לא התקבל לקורס טייס בשל ליקוי זעיר בתפיסת הצבע שלו – הנה, עוד מעט הוא מקבל דרגת רב-סרן ביחידה המובחרת שבה הוא משרת בקבע, והוא מקבל אותה הרבה לפני הזמן.

בועז קרני הגיע אל בית הקפה השכונתי שלו על מנת להיפגש שם עם סופרת צעירה, אותה החתים לא מכבר בבית ההוצאה בו כיהן כעורך ראשי. ההכרות בין אשבל ובין קרני נולדה כאשר שירת קרני ככתב צעיר בבטאון חיל האוויר: הוא הגיע לטייסת עליה פיקד אשבל באותה תקופה על מנת להכין כתבה המספרת על קליטת דור חדש של מטוסי קרב, שהגיעו זה עתה מקו הייצור האמריקאי ובאדיבות תקציב סיוע החוץ הצבאי שאושר בבית הנבחרים בוואשינגטון בהליכי חקיקת חירום לאחר מלחמת יום הכיפורים. אשבל היה רהוט כהרגלו – ועמד על כך שהכתבה תקדיש מקום נכבד גם לצוות הטכני. קרני נענה ברצון, יודע עד כמה חשוב להשביע את רצונם של הקודקודים הבכירים – ומכאן התגלגלה דרך שהובילה אותו במסלול ישיר של השבעת רצון מפקדים, עד לנחיתתו בכורסת הפלסטיק-דמוי-עור של עורך הביטאון. אשבל, מצידו, נהנה להציג את קרני בתור "הכתב שלי", ואחר כך "העורך שלי", מעשה אדנות של מי שמטפח כישרון יצירתי תחת ידיו, דוגמת הדוכס מוויימאר הקורא לבאך לשוב ולנגן בפניו.

אשבל, שענד כבר עכשיו דרגות אלוף, הטיל על קצינה בדרגת סרן ששירתה בלשכתו לקבל הגהות ולקרוא מראש כל מילה המתפרסמת בביטאון. ולאחר כמה וכמה גיליונות, נכנסה הקצינה לחדרו, סוגרת מאחוריה את הדלת ומספרת לו, דומעת, כי קרני תקף אותה ערב קודם לכן, כאן, בלשכה, שעה שדנו בתיקונים אותם ביקשה להכניס. רואה לעיני רוחו את הכותרות בעתון, בסגנון "אונס בלשכת מפקד חיל האוויר", ביקש ממנה אשבל להמתין עד סוף אותו יום. הוא זימן אליו את קרני, ולאחר לא יותר מעשר שניות היה ברור לו כי סיפורה של הקצינה כולו אמת. קרני התבקש להמתין בחדר סמוך, סגור – והסרן שבה ונקראה ללשכתו. "יש לנו שתי אפשרויות", אמר אשבל, מביט בעיניה האדומות. "אני יכול להעביר את הסיפור למשטרה הצבאית, ולגלגל את קרני לכלא. זה אומר שהרגלי המין של חיל האוויר לדורותיו יהיו על השולחן, ושאת תצטרכי להתמודד עם עתונות, ועם שמועות, ועם חיטוט בהיסטוריה האישית שלך. ולא משנה כמה זה מגעיל – אלה עובדות החיים, וזאת המציאות שבה אנחנו מתפקדים". הוא נשם עמוקות, נותן לדבריו להדהד ולחדור לתודעתה. "אפשרות אחרת, היא שקרני יודיע שזה הגיליון האחרון שלו, והוא פורש מהתפקיד. וכיוון שזאת התפטרות שכולה שלו, וללא הודעה מוקדמת שבה הוא חייב – הוא גם מוותר על כל זכות לפיצויים. ובתור סוג של עידוד אישי ממני – גם תקבלי רס"ן בקרוב מאד". היא הרימה עיניים מופתעות, יודעת שהוותק שלה כסרן עומד על מעט יותר משנה בלבד. אשבל, מנסה לכבות את השריפה המאיימת לפגוע בלשכה שלו ובמורשת שאותה טיפח, פירש את ההפתעה כהיסוס מצידה, והציע סוכריה נוספת. "ובקיץ הבא תוכלי לבחור בין יציאה ללימודים – לבין נסיעה למשלחת הרכש בניו יורק". היא ביקשה יום או יומיים של שהות למחשבה, והוא הסביר לה כי אינו יכול להיעתר. על פי הכללים היבשים, היה עליו להפנות אותה למשטרה הצבאית ברגע בו העלתה את התלונה, ולדווח גם בעצמו. בוודאי שכך ברגע שבו הבין מתוך השיחה עם קרני כי יש אמת בתלונה הזאת. היא הנהנה, מקבלת את ההצעה על כל חלקיה, והוא שאל האם היא רוצה להיות נוכחת בשיחה שבה יודיע לקרני על פיטוריו. "אם אתה מוכן, המפקד, הייתי רוצה להיות אני זו שמודיעה לו שהוא בחוץ, בשמך", אמרה, ונימת שביעות הרצון המדושנת שלבש קולה ממלאת את החדר.

ימים אחדים אחר כך, כשסיים קרני לאסוף את חפציו, התקשר בטלפון אל אשבל. "אני רוצה להודות לך שסגרת את זה ככה" אמר. והכרת התודה האמיתית עד כדי התרפסות שהייתה בקולו עוררה באשבל יותר משמץ של גועל.

הם כמעט שלא התראו זה עם זה בשנים הבאות. קרני פנה לאקדמיה, השלים דוקטורט בספרות עברית, ובמקביל לקריירה האקדמית העניפה שלו הפך גם לשם מוכר בעולם המו"לות. מותג "ספרות יפה", שאותו יסד, התנהל במסגרת קונגלומרט של הוצאות ספרים וחנויות ספרים וחנויות מחשבים וחנויות מתנות, מספק לתאגיד הפנאי הזה, שרוב הכנסותיו על ספרות פופולארית ומשחקי מחשב וספרי בישול ומדריכי מסעדות – גם עלה תאנה בדמות חותמת של עשיה איכותית. הייתה לו תוכנית שבועית באחד מערוצי הטלוויזיה, וכאשר קיבל הצעה מפתה במיוחד – ערק יחד עם התוכנית הזאת לערוץ מתחרה שכיסיו עמוקים יותר. הוא גילה סופרים חדשים וסופרות חדשות, והמליץ עליהם בטקסטים מחמיאים שהודפסו על הכריכה האחורית. כשהעז מי מהסופרים האלה לעבור להוצאה אחרת, דאג שיהיה מי שיקטול את היצירות הבאות שלו. הוא כיהן כשופט בתחרויות סיפורים וספרים, כיו"ר חבר השופטים בפרס ספיר, וכיו"ר ועדת פרס ישראל לחקר הספרות. ולמרות כל המוניטין הזה, ולמרות שהיה מהאנשים המחוזרים ביותר בתחומו – הופתע קרני לנוכח מחוות היד שבה הזמין אותו אשבל להצטרף לשולחנו, בבית הקפה. הוא דחה בנימוס את ההצעה והסביר כי הוא כאן לצורך פגישה עם סופרת הממתינה לו כבר ליד שולחן אחר בירכתי בית הקפה, ואז הופתע עוד יותר כאשר הודיע אשבל ביוזמתו כי ימתין עד שתסתיים הפגישה הזאת. בתום הפגישה, כשהצטרף אל אשבל, ציפה קרני לשיחת חולין מנומסת של השלמת פערים. כקורא עתונים, הוא היה מודע לנסיבות פרישתו של אשבל מן האקדמיה, ואפילו חייך לעצמו בשמץ של שביעות רצון כשקרא את הכותרות על סיום הקריירה השניה של מי שהוביל לסיום הקריירה הראשונה שלו. בסופו של דבר, היה קרני אסיר תודה בינו לבין עצמו למהלך אותו נקט אשבל. הוא ידע כי לולא אולץ לפרוש ולחפש נתיב חדש – היה ממשיך במסלול ביטאון חיל האוויר שלו, ומתגלגל משם אל מערכת החדשות או המגזינים הנידחים של אחד העתונים היומיים. אבחת החיתוך של חבל הטבור הצה"לי שהזין אותו היא ששלחה את קרני להשלים את התואר השני והדוקטורט, ולהפוך למה שהוא כיום. והוא היה מודע לכוח שיש לו, ואהב אותו, וידע לנצל אותו – לא רק בתחום הספרות.

אלא שלא הייתה שם שיחת חולין. בניגוד לסבלנות שבה המתין אשבל עד שיתפנה, היה עכשיו מפקדו לשעבר ישיר וממוקד. "אני רוצה שתקרא טקסט שלי ותגיד לי מה דעתך". קרני ציין לעצמו כמה שונה ה"רוצה" התובעני הזה מ"אני מבקש שתקרא" המתחנחן, אותו שמע תדיר כל כך מפרחי ספרות שהתדפקו על דלתו – לרבות זו שאיתה נפגש זה עתה. הוא תהה ושאל האם מדובר בביוגרפיה – והופתע לנוכח התשובה השלילית. הם החליפו ביניהם כתובת דואר אלקטרוני, ובשובו הביתה כבר ציפתה לו הודעה בת שתי מילים מאשבל. "לעיניך בלבד". וקובץ Word בשם "שורשים", ובו מאתיים ושבעים עמודים.