זה עולם מנוול / בין חבל לאבל / מסתובב כל גלגל.//

מה שקודם הוא "כן" / אחר כך הוא "ובכן" / ובסוף בא לו "אין".//

למשל…

בבחירות, ראש העיר / נשבע ומבהיר / שהכל יהיה כאן שפיר.//

יהיו עבודה / וגינה נחמדה / וחוגים לילדה.//

הבטחות מפזר / אך הכל לא עוזר / רק נבחר – ופזמון לו חוזר. //

כן, אמרתי שכן / אך בכל זאת, ובכן / תקציבים הרי אין.//

למשל…

הטייקון מגייס / מבלי להסס / וכספים מכבס.//

אך קבוע תמיד / שהפתי מפסיד / ו"אמן" רק נשאר להגיד. //

כן, אמרתי שכן / אך בכל זאת, ובכן / ולכסף תגידו "אמן".//

זה עולם מנוול / בין חבל לאבל / מסתובב כל גלגל.//

– אבל / לפעמים דברים משתבשים. / הם רק נראים קלים. והם קשים. / למשל, / יש אוניברסיטה שמזמינה ציוד כמו בארון הזה / ואני מייצר, ומשלם: עובדים, חשמל, הכל לפי חוזה.

– כן, אתה נראה קצת מרובע. כזה פרצוף / של בלי קומבינות. הכל לפי חוזה כתוב.

– אבל איפה חוזה, ומה שווה תוכנית עסקית שלך / אם באוניברסיטה אומרים / שהם מצטערים / שהאוצר קיצץ לה והתשלום נדחה.

– תתבע אותם. זה תיק ברור. / הם ישלמו, ולא יהיה ערעור.

– אבל אסור לך לשכוח: / שלעולם לא מגישים תביעה נגד לקוח. / כל עוד אני רוצה עוד / להמשיך למכור / אני יכול רק לקוות / עד שהכסף יעבור. / או למשל ההבטחות של נואמים בקול רמה / לפיצויים על כל הלחימה: / קוראים לזה חרבות ברזל, או התקומה. / או מה אני יודע מה. / הכל יפה על הנייר, בכותרות שהם מורחים / אבל דבר אחד הם שוכחים / את כל העסקות שלא נולדו כיוון / שלקוחות פחדו בכלל לבוא לכאן. / הלקוחות עשו סיבוב פרסה, נסעו לסין / ולי יש בור בבנק – אבל הבנק אינו מבין. / רק המונה עובד בשקט / והריבית חזק דופקת.

– ואם אתה רוצה בכל זאת להמשיך? / כמה גדול הבור? כמה אתה צריך?

– חכה, זה לא נגמר. זה רק ממשיך להסתבך בכלל. / כשהבור של המפעל / היה בלתי נסבל, / הבנק דרש שאחתום אישית על ערבויות. / אם רק היה לי שכל – הייתי שם להם את המפתחות. / שרק ייקחו את המפעל, / אני אמשיך לחיות בשקט. אשכח מהעניין. / אבל אני אופטימי ומורעל, / ומאמין שעוד אפשר להיות תעשיין. / אתה יכול לצחוק עלי, אם אתה רוצה. אני מרשה. / אבל עובדים זה משפחה. אז לא עוזבים גם כשקשה.

– וכותבים אליהם במכתב התאבדות. / איזו שטות. / אתה באמת מדמיין מציאות.

– חלק מהם התחילו לעבוד אצל אמי, וממשיכים. / ואחרים הם דור שני כאן. הרגישו בטוחים. / וכשאני סוגר – / אז אין להם מקום אחר. / ובלעדי הם אבודים. / כמו ילדים. // ואם אתה שואל כמה בדיוק יש בחובות / תן לי לבדוק לתת לך תשובות. / שניה… את יודע איך זה עם מחשבים. / כמו ילדים וכמו כלבים: / הם לא עושים מה שאומרים – / ומתנהגים הכי גרוע כשיש אורחים או חברים. // אז הנה כאן, המספרים: / תשב כאן במקומי מול המסך תראה תמונת מצב: / כמו שאתה רואה – אני ערב עכשיו. / מיליונים חוב אישי – / משועבד לטובת המפעל. / חליפה, חולצה, מטפחת משי – / וחוץ מזה אני יוצא בלי כלום בכלל.

– אבל תסלח לי, מה עם כל הקרקעות? / אתה יושב על כביש ראשי. זה אידיאלי למרכז קניות / תקים כאן תחנת תדלוק, יהיה כאן תור מכוניות / וכל העיר והסביבה וכל מי שנוסע לדרום לנופש עם משפחה / ישאיר כמה שקלים כאן, במקום הזה שלך.

– יופי. כל אחד הוא ספקולנט נדל"ן. / יודע להרוויח. / שלא תחשוב שלא בדקתי כאן. / אבל זה לא יצליח. / הקרקע – של המינהל. / התב"ע – של המועצה. / והמועצה לא בטוחה בכלל / מה היא רוצה. / ואם כל זה אינו אבוד – / צריך תוכנית שינוי ייעוד. / ותוכניות מפורטות, / והפקדות בוועדות / התנגדויות, ואישורים, / ושמאות וערעורים / והטלים על השבחה / אתה לא מתאר לך.

– כמו אנחנו, בשכונת בנה ביתך / 15 שנה של הבטחות מהעיריה, להזכירך.

המנכ"ל הרים את האקדח שלו מהשולחן, משחק בו – ולפתע כיוון אותו לראשו של השודד.

– אז אם אני יורה עכשיו, זאת לא בעצם טוב מבחינתך?

עכשיו, תורו של השודד להרים את האקדח שלו – ולכוון לראשו של המנכ"ל.

– כמו במערבון או סרט: תיקו מקסיקני. / כל אחד עם אקדח בראש של השני, / ואף אחד לא יכול לירות – / כי גם מותו שלו הוא ודאי. / מצד שני גם להוריד ראשון את האקדח זה לא כדאי. / דילמה שכזאת: / לא להוריד – ולא לירות.

עוד רגע והם נעים יחד, זה מול זה, בקצב מתואם, סובבים כמו בריקוד.