אם האקדח שלך אל מול הראש שלי

והאקדח שלי אל מול הראש שלך

זה תיקו מקסיקני, עצוב ואפלולי

בו אין זוכה ואין זוכה.

בתיקו מקסיקני אין זוכים

האקדחים יורים – ואז כולם בוכים.

אם מדינה אחת את השניה חונקת

ומדינה שניה לראשונה אוחזת באשך

זה תיקו מקסיקני, פצצה בו מתקתקת

והוא עצוב והוא נורא כל כך.

בתיקו מקסיקני אין זוכים

התותחים יורים – ואז כולם בוכים.

המנכ"ל השפיל קנה, מסיט אותו הרחק מראשו של השודד, עוצר לרגע את ריקוד הטנגו באקדחים שלופים שהתנהל זה עתה.

– רק שאצלנו התיקו הוא הפוך / ומצבך הרבה יותר סבוך: / כל עוד המשטרה בחוץ, תגיד מה שתגיד / אני מבחינתך סיכוי יחיד / ואם אני כאן אתאבד – / אז הסיכוי שלך יורד.

בתנועה חדה, מפנה המנכ"ל את האקדח שלו אל ראשו שלו. השודד משתהה – ממשיכים להסתובב במעגל לצלילי המוסיקה, שני האקדחים מופנים אל ראש המנכ"ל: אחד על ידו והשני על ידי השודד. פתאום, השודד מפנה את האקדח שלו אל ראשו שלו עצמו, וממשיך לנוע במעגל בחיוך רחב.

– אז יש לי חדשות. מבזק: / אתה פשוט לא מדוייק. / וגם אתה, תגיד מה שתגיד / אני מבחינתך סיכוי יחיד / אם לעצמי אני דופק כדור / אז מצבך מורע יותר, וזה ברור. /

– מכל האנשים שבעולם, אתה סיכוי? / הוויסקי מדבר? אתה שפוי? / בוא ונוריד אקדח. תסביר לי את ההיגיון…

– אז קודם כל – על סמך הניסיון. / לפני כמה שעות היה ברור שתתאבד / אבל עכשיו אתה עם וויסקי, עוד עומד, / מה שאומר שאין פקפוק: / אני סיכוי שלך. וזה בדוק. / לולא נכנסתי עם האקדח והקסדה / היית מתאבד. זאת העובדה.

– שעה קודם, או שעה אחר כך, / לא משנה. הראש מפוצח.

– זה לא שעה יותר, זה לא שעה פחות. / תן לי לעשות כמה שיחות.

– הוויסקי באמת עלה לך לראש. / אני בשירותים, לפני שהמשקה שלי יגלוש. // אתה יודע, שאומרים / שאחרי המוות השרירים / משתחררים, / ואם אם אני משאיר על השטיח / חלקים של מוח – לפחות נבטיח / שלא תהיינה תוספות. אתה יודע…

– תודה על התיאור המשגע. / עשית לי ת'יום. / גש ותשתין ותחזור בשלום. / אני לא הולך לשום מקום. / אולי מתי שהוא גם אצטרף אליך, ואשתין על יד / ככה תדע שהשתמשת בבידה פעם אחת.

בעוד המנכ"ל בשירותים, התיישב השודד על כורסת המנהלים שלו, מסתובב ימינה ושמאלה, נשען לאחור, מתנדנד – ומוציא טלפון סלולארי מהכיס שלו. עוד רגע והוא מחייג, ומחליף מילות ברכה ברוסית. Privet, papa. Eto Sasha. Moment. Vso khorosho. והמנכ"ל חוזר על מנת לקבל הסבר.

– סליחה, זאת השפה שלו. / אבא שלי בטלפון / אני רוצה לזרוק לו רעיון. / כן, אבא, יש פה מישהו בלי רוסית, אתה יודע. / אתה על ספיקר. הוא שומע.

– שוורץ. מהמפעל בעיר. / נעים להכיר.

המוצא הרוסי ניכר היטב בקול שבקע מהצד השני.

– שוורץ, מהמפעל ובן שלי? שעה כזאת? / התקדמת סשה. צריך להודות.

– תגיד, אבא, אם יש כאן עסק נהדר, / הייתה הולך עליו ישר? / נגיד, כבר מחר?

– אם אתה ליד מישהו כמו שוורץ, ובעברית / אז כל העסק בלבן? הכל חוקית?

– בטח שחוקי. תן לי לגמור. / כל כך חוקי, שאפשר להלבין כסף שחור.

– אז מה אתה מדבר כל כך? / איפה העסק המוצלח?

– המפעל זכוכית. מאה עובדים.

– אבל הם בחובות. הם לא שורדים.

– אתה מקבל הכל בלי חובות רק עם רווחים. ברור.

– תהיה רגוע עוד מעט הכל יהיה סגור.

המנכ"ל ניסה להתערב ולמחות: "אבל איך… מה עם הבנק, הערבויות?"

– שניה. תן להסביר לאבא. וגם אתה תבין איך זה הולך לקרות. / אתה יכול לשבת בצד של האורחים לשם שינוי. מיד תבין מה מדברים / אז אבא, כמה מיליון שקל שנהיה מסודרים. / וחלק יכולים להיות כספים שחורים. / על המבנה – יהיה סידור אחר. / ושניים או שלושה מיליון להון חוזר, / בשביל לא להמשיך ולעבוד / עם בנק של גנבים, ולהיכנס לעוד חובות.

– אני דווקא לא ממש חושש / בעסקים שלי אני עובד עם גנבים כל יום. לא מתרגש.

– כן, בטוח שאתה יודע לעבוד. / אבל זאת ליגת גנבים אחרת, לא הזאת. / אתה ליגה למקומות עבודה – הם ליגת אלופות.

– זה לא לטלפון, ברור. בוא נדבר סשה. זה מעניין. / אני בפנים. ממתין שתעדכן.

– יופי. נדבר. חיבוק. וד"ש לאוליגרך שלך, סמיון. / עכשיו צריך עוד טלפון…

– אתה רוצה לאמר לי מה הרעיון?

– כן, אבל תמתין לי עוד מעט. / יש לי לעשות רק עוד שיחה אחת. תיקח כוסית בינתיים. ותמזוג גם לי. / נחמד לשבת בכורסא שלך. / היא באמת נוחה.

– עושה רושם שאתה מרגיש בנוח. / אחרי הכל, כורסא שלי. אסור לשכוח.

– כשיש כורסא נוחה ועניינים קלים / מהר מאוד לומדים ומתרגלים. / אתה בעצמך נכנסת לכסא הזה בכלל / רק אחרי שהיא מתה ותקעה אותך עם המפעל. // אגב, / אני חושב עכשיו / מה היה קורה, על מה היינו מדברים / אילו נולדנו הפוך: בהצלבה בן ההורים.

– אני הייתי נכנס עם האקדח עכשיו, / בדיוק כשאתה כותב את המכתב. /

– בדיוק. תסכים איתי שמעניין לחשוב. / מה עוד הספקת שם לכתוב?

– מנכ"ל: / לא משנה, עזוב…

מתעלם מהדחיפות המפצירה בקולו של המנכ"ל, ולמרות המחאות, הרים השודד את המכתב מהשולחן, קורא אותו לעצמו ואז עוצר כדי להביט בתוכחה משתאה אל המנכ"ל, העסוק בכוסית הוויסקי שלו.

– תסלח לי על ההתערבות / … אבל מה שאתה כותב זה סתם חירטוט.

– קצת מאוחר להתנצל.

– אבל אלה רק שטויות לעזעזל. / כשבנאדם אוהב, מכל הלב / הוא לא יורה בראש וסתם עוזב.

– אולי תוציא לי חשבונית על הטיפול עכשיו? / או שבעצם יישאר לי חוב נוסף.

– טוב. הדברים שלך זאת ערימה של שטות. / לדעתי גם לא תהיה כאן ההתאבדות. אז שוב לחיים. וויסקי טוב. כבר אמרתי לך? / אני צריך חיזוק לפני כזאת שיחה.

הוא החל לחייג, ואז עצר, מניח את הטלפון ולוגם שוב מהכוסית, נושם עמוק. ניכר שקשה לו, והוא מתרגש.

– אהלן יפה שלי. אני. כן אני ער. / כן, היה שוד. אבל עניין אחר. / אנ'לא קשור לשוד. זה מה שאני אומר. / אז מה אם אמרתי לך / שפעם אני עלול לקחת ת'אקדח. / אין לי סיבה לשדוד. תני לי להמשיך. / את לא צריכה לדאוג. אני עושה מה שצריך. / יש דווקא משהו מעניין. / אני מבטיח לך שיהיה לילדים שלנו אבא. כן. // עכשיו, שימי לב. / יש כאן איזה עסק. אני מודה שאני מתלהב. / משהו עם סיכוי. / הפעם לא פנטזיה סתם. זה לא בדוי. / מכירה את המפעל זכוכית? / אז יש כאן הזדמנות. כן, אמיתית. / אז ככה כמה מסובך / עם התפקיד שלך / לשנות למסחר, ולהקים קניון? / כן. זה יסדר את הבעלים לכל החיים. נכון. / אבל זה גם יסדר אותך וגם אותי. אותנו. / נחזור להיות יחד. משפחה שלנו. / נפסיק לריב על כסף נתחיל לחיות. / כן, באמת. הכל יכול להיות.

אי אפשר היה לקלוט את פרטי התשובה שהגיעה מהצד השני. אבל פניו של השודד הפכו יותר ויותר נינוחות, ושמף של חיוך הצטייר בעומק עיניו

– את מלכה אמיתית. תמיד אמרתי, ובכלל. / חוץ מזה, צריך מענק השקעות מוגדל, / בשביל להעביר את המפעל. / לא, לא לעיר אחרת. מאה עובדים. חבל. / אותה עיר אותם עובדים. הקומבינה המוכרת. / סוגרים מפעל בשם אחד – פותחים אותו בתור חברה אחרת. / במקום אחד יבוא שני. / כל כך פשוט והגיוני: / בטח שלא במיקום הקודם. באיזור התעשייה החדש. / טוב, מותק. תתקשרי אליו ותחזרי אלי. ד"ש.

הוא סיים את השיחה, מביט במכשיר שבידיו כבלתי מאמין. הוא מתרומם מהשולחן, מתבונן החוצה, וחוזר לשבת בכסא המנכ"ל, מתרווח לאחור. עוד רגע והוא קם, ומזמין בתנועת יד את המנכ"ל אל פינת הישיבה, לישיבה של שווים.

– בוא, נחזור לספה. אני חייב לך הסבר. / תשאיר את האקדח על השולחן. לא תצטרך אותו יותר.

– דווקא לימדו אותי שבתיאטרון / אקדח מהמגירה בהתחלה – יורה בסוף. אקט אחרון.

– אבל אלה שני אקדחים. והחיים הם לא מחזה.

– אחרי הלילה – אני כבר לא בטוח גם בזה.