הפגישה בין "כנופיית הארבעה" ובין אשבל נקבעה במשרדי הקרן שבראשה עמדו, באחד ממגדלי העסקים שבדרום הקריה בתל אביב. המארחים הציגו עצמם, סיפרו אודות עסקת המכירה החלומית של החברה אותה הקימו עם פרישתם מהצבא, ורועי, ילד הפלא הטכנולוגי שלהם, סיפק סקירה רחבה של העולם הטכנולוגי והתחום בו הם מבקשים להתמחות במסגרת ההשקעה שלהם: אלגוריתמיקה לניתוח וארגון מידע – בין אם בפורמט מובנה ובין אם בפורמט בלתי מובנה, בטקסטים, בתמונות או בהקלטות קול ווידיאו. "אנחנו הולכים לעשות סדר בכל הדברים שמאופיינים כיום באי-סדר – על מנת שאפשר יהיה להבין את העולם טוב יותר", הצהיר רועי.

– "אז מה בעצם אתם רוצים ממני?", ניסה אשבל להתקדם, חותר לעיקר כדרכו מאז ומתמיד.

אבי גולן, בעל הדרגה הצבאית הבכירה יותר מקרב הארבעה, הוא שנטל עכשיו את ההובלה. "אנחנו רוצים שתבוא להיות יו"ר בחברה שאנחנו מקימים, שתמסחר את הטכנולוגיה הזאת לטובת השוק הבטחוני, ותסייע לנו מול משקיעים מצד אחד – ומול מערכות בטחוניות וגופי מודיעין שהם לקוחות אידיאליים מצד שני". אשבל, שהבטיח לעצמו זה מכבר להיות חריג בנוף הגנרלים העוברים לצד השני של המתרס, על מנת למכור ציוד ופרוייקטים למי שהיו פקודיהם ולגזור עמלות תיווך ורווחים במיליונים – הביע את הסתייגותו מהרעיון. "אני לא טכנולוג, ומעולם לא הייתי. ובכלל, הטכנולוגיה שלכם מתאימה יותר לאמ"ן ולמוסד ולשב"כ – ופחות לחיל האוויר". רועי ביקש את רשותו לקטוע אותו. "נהפוך הוא. הטכנולוגיה שלנו היא בדיוק הגשר בין כל הגורמים האלה. הטכנולוגיה שלנו מבטיחה בפעם הראשונה שהמידע שמגיע אל כל אחד מהם ישתלב במידע שיש לאחרים. שגם אם אספו מודיעין במסגרת צוות אחד, או גוף מסויים – הוא יהיה זמין למשימות אחרות, גם כשבגוף אחר לא יודעים בכלל שהוא קיים. ששום דבר לא הולך לאיבוד בין הכסאות". אלא שאשבל התקשה להשתכנע. "בואו נשים דברים על השולחן: אתם צריכים שם שיפתח לכם דלתות, ואתם חושבים שהשם שלי יכול להיות מפתח. אני מודה שזה מחמיא לי – אבל לא בטוח שזה מתאים לי".

רועי נשם נשימה עמוקה, הביט בחבריו וקרא בעיניהם מבט של אישור למהלך הבא. "חשבנו להציג לך הדגמה. ואם גם אחריה זה לא יתאים לך – אז בסך הכל בילינו בוקר מעניין". אשבל הנהן, ודנה החשיכה את אולם הישיבות. רועי חזר לעמדת המציג, ועבר לתאר את התהליך שבו לקחו מפתחי המערכת את "טקסט גנוב" – ומצאו קווי דמיון ברורים המשייכים אותו לקטגוריה אחת עם "בחזרה לקוזובה". ואיך הרחיבו את תחומי החיפוש והגיעו לדיווח באתר ביטאון חיל האוויר אודות אותו נאום של אשבל באושוויץ, ולראיונות אותם נתן לעתונים שונים, לאורך השנים, ההולכים ומועלים עכשיו לרשת יחד עם מחשוב האכיונים של העתונים האלה. כלים חדשים ששולבו במערכת מאז הגילוי הראשון אותו הציג רועי בפני חבריו, איפשרו לה עתה גם לגשת אל ארכיון רשות השידור הזמין באינטרנט, שם ביצעה חיפוש ושלפה הקלטות ותימללה תוכניות רדיו וטלוויזיה בהשתתפות אשבל – תוך שהיא מציגה גם קטעים מהן כחלק מהפסיפס הכולל. וכלי תצוגה ייחודי בנה מפת קשרים תלת-מימדית, שהציגה נושאים משותפים, ניסוחים קרובים ומאפייני מינוח וסגנון – תוך שהיא משתמשת בקשת צבעים ובקווי קישור בעובי שונה, על מנת ליצור רשת קורי עכביש דיגיטליים הלוכדת תמונה שלמה של מציאות מורכבת. עוצמת הקשרים הומחשה באמצעות צבע המייצג את עומק הקשר במושגים של קרבת התוכן, ובאמצעות עובי שונה של קווי הצבע, כאשר שינויי העובי מייצגים את תדירות ההופעה של המכנה המשותף בקטגוריית התוכן המסויימת הזאת. ולרגע, נראתה פקעת הקשרים הסבוכה הזאת כמלכודת הסוגרת על אשבל.

האור בחדר הישיבות עלה שוב, ואשבל הסיט ראשו לאחור, עוצם עיניים לשניות של מחשבה ממוקדת, ועובר להציג את התשובה אליה הגיע. "מה שאתם אומרים לי, אם אני מבין נכון, הוא שאנשים גונבים טקסטים כל הזמן, ואנשים מספרים סיפורים כל הזמן. ושהמכונה שלכם מסוגלת לאתר גניבות כאלה – ממש כשם שהיא מסוגלת בעצם לבנות סיפורים חדשים של תמונת מודיעין, למשל על בסיס טקסטים קיימים, או אם תרצו – לגנוב בעצמה". הוא זיהה את ההסכמה המשותפת שלהם לתיאור, והמשיך הלאה. "שכנעתם אותי. יש לכם יו"ר". הוא המתין לשניה, ואז המשיך. "והתנאי היחיד שלי הוא שהעבודה שהצגתם כאן לא יוצאת מהחדר הזה. אתם מוצאים חומרים אחרים להדגמות הבאות, ולא משתמשים בראיונות שלי, בנאומים שלי או בשני הספרים האלה, ולא מדברים יותר על הנושא. ברור לי שיש לכם שאלות, והן לגיטימיות. אבל אני מבטיח שהן לא רלוונטיות למשקיעים שאני אביא, או ללקוחות שאני אציג את המערכת בפניהם. אני בטוח שגם לכל אחד מכם יש סודות משלו, שהוא לא רוצה שיחטטו בהם". רועי הנהן בהבנה, נזכר בנסיבות שבהן גייסה חברת ההזנק שבה החלו הארבעה את פעילותם המשותפת הון ממקורות מפוקפקים. הוא כיבה את המחשב, וקול מניפת הקירור של המקרן המשיך לטרטר שעה ששאר הפרטים סוכמו וגובשו, ופגישות העבודה הראשונות של היו"ר שזה עתה מונה נקבעו.

מאוחר יותר באותו יום, הופתעה אפרת לשמוע את פרטי התפקיד החדש אותו קיבל חנן על עצמו. "חשבתי שאתה מנסה להוריד הילוך, לכתוב ספרים. ולא משנה אם הם יהיו בשמי או אולי סוף סוף בשמך", חייכה. ומשום שידע עד כמה היא מוטרדת עקב חקירת המשטרה בעניינו של שהרבני – החליט שלא לספר לה את כל האמת אודות האופן שבו התנהלו מאמצי השכנוע, והנימוקים שהובילו אותו להסכים.

בשבוע הראשון לעבודתו בחברה, שלף אשבל את ספרו של סון טסו, שהיה שמור עימו עוד מימיו בצבא, והעתיק ממנו ציטוט שאותו ביקש לחרוט עבורו על גבי גוש אלומיניום תעופתי. "דע את האוייב ודע את עצמך – ובמאה קרבות לא תהיה בסכנה. כאשר אינך יודע את האוייב אבל יודע את עצמך – סיכוייך שווים לנצח או להפסיד. כאשר אינך יודע הן על האוייב והן על עצמך – ברור כי בכל קרב תעמוד בסכנה". הוא השתמש בציטוט הזה כדי למכור את מערכת הפלא לגופי מודיעין – וחתם על הזמנות ראשונות בארץ. הצירוף בין האוטוריטה הבטחונית, בדמותו, ובין זו הטכנולוגית – בדמותם של אלול, וגולן ורועי – עשה את שלו. ומה שטוב למוסד ולאמ"ן בוודאי שטוב לגופים חשאיים בחו"ל, וכך נחתמו גם הזמנות נוספות מחו"ל. והוא השתמש בקוביית האלומיניום כדי להזכיר לעצמו שוב ושוב עד כמה אינו יודע בסופו של דבר מי האוייב שמולו הוא עומד: שהרבני? חוקרי המשטרה? או אולי האוייב הגדול ביותר שלו אינו אלא הוא עצמו, באמונה המטופשת שלו לפיה הוא מסוגל לשלוט בכל ולנווט הכל.