שלושה שבועות עברו מהמפגש הקודם. פסח, ויום העצמאות יצרו סוג של חופשה. כשנכנסתי בפעם הבאה לכתה שמתי לב לשינוי בסדר הישיבה. לנה ועמרם ישבו יחד אל שולחן אחד – זוג שני בסך הכל, מעבר לאלכס ומיכל. שאר משתתפי הקורס העדיפו כמו תמיד לשבת כל אחד בנפרד אל שולחן משלו. לנה המשיכה לסרוג, שומרת רוב הזמן על קשר עיין איתי – ומורידה חצי מבט אל כפות ידיה המתנועעות כאילו במנגנון נפרד, עצמאי, הסוודר של המפגש הקודם הושלם, כנראה, ועכשיו אלה היו צבעים חדשים. בעל חיים משלו. קשה היה להתעלם מהצבעוניות הסגולה-לבנה של היצירה ההולכת ונולדת, נופלת מהמסרגה האחת אל ברכיה. עמרם המשיך לכתוב במרץ, כהרגלו. מפעם לפעם החליפו השניים מבטים של מי שחולקים סוד משותף. שאלתי את עצמי אם ייתכן שהשניים חסכו מעצמם במהלך השבוע את משוכת הטינדר לטובת הכרות בסגנון הישן של שני אנשים שמשתתפים באותו קורס, כמו בימים הטובים באוניברסיטה. מיד לאחר השיעור, קיבלתי תשובה ברורה. לנה ועמרם ניגשו אלי, וסיפרו שנפגשו והחליטו לעשות תרגיל משותף: כל אחד מהם ייכנס לחשבון הטינדר של רעהו: הם ישבו יחד, ולנה בחרה פרופילים מתאימים של נשים, ופנתה אליהן באישורו של עמרם ובשמו. עמרם נכנס ופעל בשמה של לנה.

– "מעניין. ומה היו המסקנות?", שאלתי, מצטערת ביני לבין עצמי שהרעיון הזה לא בא ממני. עמרם מיהר להשיב.

– "קודם כל, אני מודה שהבנתי בפעם הראשונה את הביקורת שיש לנשים על איכות הגברים בטינדר", אמר עמרם. "היו מקרים שהייתי נבוך בשבילם. ברור לי עכשיו שלפעמים לא נעים להיות אישה במקום הזה".

לנה חייכה, מהנהנת בהסכמה.

– "ומה דעתך על הנשים?"

– "לא יכולה לעשות הכללות. אבל שמתי לב לתופעה מעניינת לגבי תחומי העיסוק: לדעתי, כשמגיעים לטינדר המספר היחסי של קואוצ'ריות, יועצות – ויועצות זוגיות, מטפלות רוחניות, הילריות, ונשים במקצועות דומים גבוה במיוחד. הרבה יותר מהחלק היחסי של נשים שעובדות בתחומי טיפול בעולם האמיתי. כשיועצת זוגיות מחפשת זוגיות בטינדר – אפשר לשאול איך הסנדלרית הולכת יחפה".

עכשיו היה תורו של עמרם לחייך ולהנהן.

– "אבל לנה לא מספרת לך את הקטע הכי מעניין: מתברר שכשהיא פונה מהפרופיל שלי אל נשים – היא מקבלת יותר בכלל – ויותר תגובות חיוביות בפרט. הפרופיל לא השתנה. צריך כנראה להיות אישה בשביל להתנסח כמו שנשים רוצות שיפנו אליהן".

– "אז רגע, את מנהלת שיחות בשמו, ואתה מנהל שיחות בשמה? והיו כבר למישהו מכם מפגשים שנולדו ככה?"

הם הביטו לרגע זה בזה, נבוכים. ואחרי שתיקה קצרצרה, לנה ענתה "האמת היא, שיצאנו כל אחד לפגישה שהשני ארגן לו בעצם. ואז שיתפנו אחד את השני בחוויות. והחלטנו לעת עתה להפסיק לנסות להיפגש עם בני זוג חדשים בטינדר. יצאנו השבוע פעמיים יחד, וטינדר כרגע הוא יותר סוג של משחק משותף שלנו". עמרם שתק – והיה בעיניו סוג של ברק שלא ראיתי אותו קודם, ונדמה היה לי שעמידתו זקופה יותר.

רגע לפני שנפרדנו, שאלתי האם הם מוכנים להעביר אלי העתקים של השיחות שלהם – במיוחד אלה שבהן הם מחליפים תפקידים. לנה היססה לרגע – ועמרם מיהר להגיב בשם שניהם. בטח. הם ישמחו לשלוח. בבוקר, כבר היו הקבצים בתיבת הדואר הנכנס שלי.