יוחאי התקשר אלי יומיים קודם, מתעניין בשלומי. מאז שחליתי – ובעצם עוד קודם למחלה – איננו נמצאים בקשר קבוע, ובכל זאת אנחנו מקפידים להתעדכן, להתעניין – ולפעמים גם להיפגש לקפה, או ליותר מזה. החשק המיני שלו עודו שם, והוא יודע היטב איך לגעת בי ולעורר גם אותי. הבנתי זה מכבר שהוא מקפיד ליטול ויאגרה לפני המפגשים שלנו, אולם מעולם לא שוחחתי איתו על כך. אנחנו נפגשים שוב במלון בדרך לירושלים, ושוב הוא מי שמקדים להגיע ומקבל את מפתחות החדר, מחכה לי לאחר שהתקלח והוא מדיף ריח רענן. אני מתחבקת איתו בזריזות, נכנסת למקלחת – ויוצאת עטופה בחלוק הרחצה הלבן. המזגן עובד בעוצמה מלאה, משכיח את חגיגות הניצחון של ההתחממות הגלובאלית, הכובשת את כל מה מחוץ לחדר. אחרי שאנחנו נרגעים, הוא מספר לי על ילדיו, אני מספרת על ילדי שלי, ועכשיו גם על המהפך שלי ממטופלת למטפלת. אני משתפת אותו בחוויות שאני צוברת כמורה לטינדר, והוא משועשע מהרעיון ותורם הצעות וכיוונים, מנקודת המבט הגברית שלו.

אני זוכרת את המפגש המסויים הזה – משום שהוא התרחש בבוקר לפני מפגש אחר שלי. ראשון – וכזה שאחזור אליו שוב ושוב.

היא המתינה לי בכניסה לכתה. היה בה משהו נעים: מודעת לעצמה, ועדיין לא כופה עצמה על הסביבה בנוכחות מתפרצת. שרידים של מבטא רוסי. לבוש מוקפד. איפור מדוייק. שיערתי שהיא מתקרבת לשנות הארבעים שלה. היא הציגה עצמה כ"אילנה או לנה", מאפשרת לי לבחור בין השמות. הקדימה וציינה כי היא מודעת לכך שהקורס כבר התחיל, אבל תשמח בכל זאת להצטרף כבר עכשיו, אם זה בסדר מבחינת המורה. עניתי לה שהתנאי היחידי שלי להצטרפות שלה, הוא שתפסיק לקרוא לי "המורה" ותקרא לי בשמי הפרטי. "המורה" גורם לי להרגיש זקנה. היא חייכה, התרחקה מעט על מנת שאראה כיצד היא סוקרת אותי, ואמרה בקול מחמיא שאני ממש לא נראית זקנה. הודיתי לה, והצעתי שתתעדכן בתוכן השיעורים אותם הפסידה, בעזרת מחברות של משתתפים אחרים. התלמידים האחרים כבר נכנסו לכתה, והיו בשלבים שונים של התארגנות במקומות הישיבה שלהם, כאשר אילנה שאלה אותי האם יפריע לי אם תסרוג תוך כדי השיעור. "הראש שלי תופס טוב יותר כשהידיים עסוקות", הסבירה בחיוך – ולא ראיתי סיבה לסרב. היא התיישבה במקום פנוי, שולפת מתוך התיק הגדול אותו נשאה תלוי על כתף שמאל שלה זוג מסרגות ופיסת סריג שממנה נשרך חוט צמר אל תוך התיק, שם ישב לבטח ככל הנראה כדור הצמר הממתין על מנת להפוך לשורות הבאות של הסריג הזה, יהיה אשר יהיה השימוש שנועד לו. היא החלה לסרוג במרץ, ואני התחלתי בשיעור עצמו.