הרעיון לקורס נולד במהלך דייט עם עוד גבר מטינדר, לפני סיפור המחלה שלי. הוא היה רהוט בכתב, נעים לאוזן בשיחה הטלפונית – ובעל חוש הומור בריא במיוחד במפגש הראשון. בדרך כלל, הרשימה הזאת מספקת על מנת להתקדם הלאה, לשלב המגע הפיזי. אבל הוא לא מיהר ליזום – עוד נקודה לזכותו – וגם לי לא היה צורך דחוף. בסופו של דבר מצאנו עצמנו חוזרים למפגשי קפה נוספים, שהובילו לידידות בנוסח הארי וסאלי. כבר בדייט הראשון, עלתה וצפה שאלת ההתנהלות באתר ההיכרויות. חלקנו סיפורים כל אחד מניסיונו שלו, ואמרתי לו שעם כל כך הרבה לייקים ושיחות ראשונות שמתפתחות או שאינן מתפתחות – אני יכולה להציע קורס טינדר למתחילים. מכאן ועד למקום שבו אני עומדת הערב, הדרך כבר הייתה סלולה. בתקופת הטיפולים שלי הייתי צריכה משהו שיסיח את דעתי, שיאפשר להעביר שעות וימים מבלי לחשוב על הבחילה. חשבתי על מין, ועל גברים שהייתי איתם לאורך השנים, וכאלה שיכולתי להיות ובחרתי שלא. וחזרתי את הגבר ההוא, ורעיון הקורסים. ואז החלטתי לבנות קורס כזה. לכתוב מערכי שיעור, להכין שקפים. חזרתי אל קורס הקצינות ואל מצגת מורשת הקרב שהכנתי, על פלוגת הטנקים במוצב 104 בגולן במלחמת יום הכיפורים. כשהרגשתי טוב יותר ניגשתי אל מישהי שהייתה אחראית הדרכה ביחידה שבה שירתתי, והקימה לאחר שפרשה גם היא לגמלאות מכללה המציעה קורסים ופעילות העשרה בשלל תחומים. היא אהבה את הרעיון – והתחילה לשווק את הקורסים שלי. כשטיפלתי בבעלי החדש-ישן, אחרי הניתוח שלו – ניצלתי את שעות ההמתנה לבדיקות ואת שעות הפנאי כשסייעתי לו אחרי הניתוח – על מנת להכין מערכי שיעור. זה לא שאני זקוקה להכנסה נוספת: הפנסיה הצבאית משולמת מדי חודש, וסטארט אפ שהייתי חלק ממנו עשה אקזיט יפה, שאיפשר לי לקנות דירות אותן רשמתי על שם הילדים שלי. אני פשוט נהנית לראות את העולם דרך עיניים חדשות: העיניים של התלמידים בקורס.

גם אחרי כמה וכמה מחזורים, המפגש הראשון בכל קורס הוא תמיד המרתק ביותר מבחינתי. אנשים חדשים, פיסות חיים חדשות שאני מציצה אליהן, מנסה לארגן אותן בסדר הגיוני ולהשלים תמונה שלמה של כל תלמיד – על בסיס מה שהוא בוחר להציג בכתה. הפעם, אני נכנסת ומוצאת שני גברים ושתי נשים מסתודדים, גבר ואישה יושבים בנפרד זה מזה. זוג שני יושב ביחד. הקורס נערך בבניין המאוכלס בשעות הבוקר על ידי תלמידי תיכון, ומושכר בשעות הערב לפעילות המכללה שבמסגרתה אני מלמדת. אני נעמדת לצד שולחן המורה, הלוח הירוק מאחורי גבי, ומשתתפי הקורס שלי מתיישבים במקומותיהם, בוחנים אותי ברוב קשב.