קולות מתכתיים של מכונות משחק התערבבו בקריאות הקרב, הניצחון והאכזבה של המשחקים. האפלולית בחלל בית הקפה עמדה בניגוד גמור לשמש הקופחת על רחבת המרכז המסחרי המנומנם. יודה ורועי עמדו משני צדדיו של שולחן משחק שחור שעליו ריחפה בקלילות דיסקית פלסטיק אדומה, חובטים בה אל הדפנות ומתאמצים להבקיע זה את שערו של זה. יודה שלח חבטה מדוייקת שעברה את קו ההגנה של רועי, הניף יד וביצע תנועת אווירון הלקוחה ממגרשי הכדורגל.

"שלוש אפס לטובתי."

"מה לעשות. אתה זז יותר מהר ממני."

"וגם יורה יותר טוב בחלליות. חבל שאתה לא מסכים להתערב על משהו. הייתי מגלח אותך."

"זאת בדיוק הסיבה שאני לא מתערב. לא לוקח סיכונים מיותרים. אמרתי לך את זה קודם, לגבי 6744. אנחנו מקפלים את העסק. צריך לדעת מתי לצאת."

"כן. אז מה, זהו? אתה רוצה לסגור את הבסטה בצבא? חבל. היה אפשר לעשות עוד כמה סיבובים."

"צריך לדעת מתי לצאת. אתה יודע איך אומרים: לספור את הכסף רק במדרגות. אני רוצה להיות כבר במדרגות."

"תיסלם. אבל תגיד, מה אתה הולך לעשות עם הציוד שנשאר? מה עם הנשק? מה עם הסמים? אמרתי לך. תן לי – ואני מביא לנו מחיר מצוין. יש לך שם חתיכת מחסן. יש שם דברים שבחיים שלי לא ראיתי."

"עזוב. אמרתי לך שאני לא מוכר. יש לי תוכניות מה לעשות אתו, ואיך כל מה שאנחנו לא מנצלים אותו חוזר לצבא."

הדי הפיצוצים עלו ממכונות הווידיאו שבהן שיחקו אותה שעה אנשי החבורה של יודה, מתחרים בשליפה מול דמויות מערב פרוע המוקרנות על גבי מסך ענק.

ניכר היה ביודה כי עניין הנשק מעורר את סקרנותו ומצית את דמיונו. הוא אחז עכשיו בשני מחבטי פלסטיק המשמשים למשחק הדיסקית, מניע אותה על גבי השולחן מצד לצד במשחק בין ימינו לשמאלו.

"אתה מתכנן הפיכה צבאית או משהו? שנפיל את הממשלה? גם ככה הם במילא יפסידו בבחירות."

"למה, אתה חושב שמי שיבוא יהיה יותר טוב ויגנוב פחות?"

"לא יודע. אבל צריך לפעמים להחליף את הגנבים. ככה לכולם תהיה הזדמנות לגנוב, ויהיה צדק."

"עזוב אותי מפוליטיקה. אתה יודע מה – יש לי הצעה בשבילך ובשביל החברה. כמה אתם רוצים בשביל לשחק פעם אחת אחרונה בחיילים על באמת? לא במשחקי וידיאו?"

עיניו של יודה נדלקו, והוא חדל לשחק בדיסקית.

"אתה נותן לנו לירות טילים?"

"אם זה מה שמדליק אותך – אתה יכול לירות גם טילים."

יודה נטש את מקומו ליד שולחן המשחקים, מרים קול על-מנת להתגבר על יללות הרמקולים.

"יאללה חבר'ה בואו ת'שמעו. הולכים לשחק על אמת."

"רגע, רגע. לפני שמשחקים על אמת – צריך להתאמן. מה דעתך שנסגור איזה שטח אש בנגב לטובת 6744 ונעשה מחנה אימונים מיוחד ליחידה הסודית שלנו?"

"אם זה קרוב לאילת, ואפשר לצאת כל ערב לפאבים שם ולתפוס איזה שוודית – למה לא?"

"בטח שאפשר. ויש לנו תקציב גם לארוחות ערב מפנקות. ערב יחידה."