אל"מ זיסר נע על כסאו בחוסר נוחות, ידו האחת אוחזת בשפופרת הטלפון והשניה מכופפת ומעוותת את מה שהיה חוט ברזל, הפך בתום תהליך ייצור מורכב לאטב משרדי, ועכשיו שב למצבו המקורי. כמה דקות קודם לכן, נאלצה הפקידה החדשה שלו להיכנע במשחק הורדת הידיים הטלפונית שבו נאבקות פקידות זו בזו על-מנת להוכיח את בכירותו של הבוס. חוקי המשחק, המוכר גם כ"את תעבירי קודם,” פשוטים להפליא: הבוס הזוטר מבין השניים מקבל תחילה את מזכירתו של הבכיר יותר – וזו מצידה מעבירה אותו הלאה. כך, חוסכים את זמנו של הבכיר ומונעים ממנו את ההמתנה מול מזכירתו של הזוטר. במקרים נדירים של חוסר הכרעה, ובתנאי שנוצר אמון הדדי בין הפקידות משני הצדדים – אפשר להתפשר על העברה בו-זמנית.

זיסר סיים את ההתעללות באטב הראשון, ועכשיו עבר לאטב נוסף, גדול יותר. "כן אדוני. בוודאי. אני מבין את הדחיפות. יבוצע,” חתם את השיחה ומבלי להניח את השפורפרת חייג את מספר השלוחה של רועי. "תיכנס אלי בבקשה,” אמר, מבלי להקדים שלום.

רועי התרומם לאיטו, עובר מול הכניסה לקוביית המשרד של מיכל ומצביע באצבע לעבר משרדו של זיסר. "בחיי שהוא למד להגיד בבקשה. הוא אפילו השתמש במילת הקסם הזאת עכשיו, כשקרא לי.”

"תזכיר לי ללמד גם אותך,” ענתה, משרבבת לשון.

"מה, גם את זה את יודעת ללמד? עכשיו תמצאי למה אני מקבל הודעות שגיאה בקומפילציה, ותשכנעי אותי שאת באמת מושלמת."

"מה בדיוק הבעיה?"

רועי ניגש אל מסך המחשב שלה, מעלה את התוכנית המדוברת. "זה העדכון של מערכת השכר. אני חושש שכמה אנשי קבע הולכים לקבל משכורת שלילית החודש וכמה אחרים יעלו על המטוס לחוץ לארץ וייעלמו עם המיליונים שיועברו אליהם בטעות.”

"מה היית עושה בלעדי?,” שאלה, בוחנת את שורות הקוד.

"ביד, כמובן."

"עם הצרכים המיניים שלך – היית מקבל יבלת. היו מאשימים אותי בפגיעה ברכוש צה"ל."

"תשתקי ותגידי תודה שהורדתי לך את חשבון הבטריות של הוויברטור,” אמר, מחווה בידיו תנועת אוננות מופגנת.

ערימת האטבים הלכה והצטברה על שולחנו של זיסר. כאשר הופיע רועי בפתח, פינה אותה זיסר אל סלסלת האשפה בתנועת יד גורפת. "איך אתם מתקדמים?,” שאל.

"סביר,” ענה רועי מתון מתון. "עוד שבועיים – ויש סיכוי שנוכל להוציא את הגרסה החדשה לשימוש.”

"למה לא קודם?"

"כי רק מיקרוסופט יכולה להרשות לעצמה להוציא תוכנה מלאה באגים, ולהבטיח מיליארדים במכירות של הגרסה הבאה שתתקן את הבאגים האלה אבל תכלול באגים חדשים. אנחנו, לעומת זאת, חייבים להבטיח קודם שהכל עובד. עוד שבועיים. אני מזכיר לך שהמפקד הקודם של המקום הזה סיים תפקיד כשניסה לקצר תהליכים ושכפל את הטרויאני ההוא."

"כן… אבל הוא רכב על הסוס הטרויאני הזה שלו עד שקיבל תא"ל. הלוואי עלי.” הפטיר מפקד היחידה. "בכלל, אתה יודע, מאז שאני כאן, גיליתי שלאנשי פיתוח תוכנה יש מערכת זמנים מיוחדת.”

"מה כל כך מיוחד?"

"תשאל כל איש פיתוח כמה זמן ייקח משהו והוא יענה 'שעתיים', 'שלושה ימים', 'שבועיים' או 'שלושה חודשים'. אתם לא מכירים מושגי ביניים. אין לכם 'שבוע'. אין לכם 'יומיים'. אתם עובדים בדילוגים. ומה שהכי חשוב – גם אחרי שקבעתם זמן, אתם תמיד חורגים ממנו."

"טוב, אתה הרי יודע שכל תוכנית היא בסיס לשינויים. בתי תוכנה שמבצעים פרויקטים בשביל הצבא מפסידים על העסקה המקורית ועושים מיליונים על התוספות והשינויים."

"בטח. אבל לא בשביל זה קראתי לך. תשמע. התקשרו אלי עכשיו ממנהל הבינוי. האיש שאמור לנהל את תקציבי הנדל"ן והמסים העירוניים. הם שמעו על מערכת הפלא שלך, והם רוצים להשתמש בה."

"אבל הרי יש להם מערכות שלהם,” הופתע רועי.

"נכון,” נאנח זיסר. "אבל מישהו שם קיבל בשבוע שעבר דרישת תשלום מסים עירוניים על שטח של בית חולים צבאי מתקופת המנדט הבריטי, שהם לא ידעו בכלל שהוא קיים ושייך להם.”

"כל כך מתאים למערכת. בטח איזה מגרש בלב שכונת יוקרה, שהיום שווה מיליונים. וכשיחפרו אותו יגלו סליק של ההגנה."

"בלי ציניות. בכל מקרה, הם שואלים אם אפשר להריץ שאילתא על המערכת שפיתחת, כדי לאתר נכסים שאינם בשימוש. אחר כך הם מתכוונים להשוות את זה לרשימות שלהם."

"עקרונית – זה אפשרי."

"עקרונית – הכל אפשרי. חוץ מטיסה במהירות האור וחזרה לאחור בזמן. אמרו לנו את זה בלימודים בפו"ם לפני שקיבלתי את התפקיד הראשון שלי בתור סגן אלוף. כמה זמן אתה צריך?"

"ואני מבין שאתה לא מוכן לקבל תשובות במונחי זמן של שעתיים, שלושה ימים, שבועיים או שלושה חודשים."

"האמת היא שהבטחתי את זה תוך שלושה ימים,” חייך זיסר את חיוכוהחמוץ והנדיר.

"אתה רואה – נדבקת מהסביבה. אני לא חושב שיש בעיה. באיזה פורמט הם רוצים את הדו"ח?"

"למה שלא תשאל בעצמך?"

זיסר רשם על פתק כחול את מספר הטלפון של איש הקשר במשרד הביטחון, והושיט אותו לרועי. על סף הדלת, בדרכו החוצה, נזכר רועי במשהו והסתובב. "ייתכן שאצטרך לעבוד לילה או שניים.”

"בעיה שלך. אני בטוח שתסתדר,” השיב זיסר, בוחן בקפידה אטב משרדי חדש, ומתכנן את האסטרטגיה להשמדתו.

הוא היה ממוקד באטב מכדי לשמוע את רועי ממלמל בעוברו ליד קוביית המשרד של מיכל "בטוח. אין לו מושג כמה טוב שאני הולך להסתדר.”