לאורך השנים, היו לחנן כמה וכמה שולחנות קבועים, בשורה ארוכה של בתי קפה. הראשון שבהם, היה בעצם השולחן הקבוע של סבא בוף ב"כסית", ברחוב דיזנגוף. מהשולחן הזה, כילד, צפה באלתמן משתכר ומקיא את נפשו אל גזע עץ הפיקוס הניצב מול הכניסה. הוא לא הבין את פשר ההתפעלות של סבא מאלתרמן, עד שהחל לקרוא את "הטור השבועי", שלמענו היה רוכש גם את "דבר" הסוציאליסטי ואינו מסתפק ב"הארץ". מרגע שרמת הקריאה שלו איפשרה זאת – היתה לחנן שיגרה קבועה לקראת ארוחת הערב המשפתית של יום שישי. עם שובו מבית הספר היה מתרגל וצולל בנבכי הטור המחורז – על מנת שיוכל בארוחת הערב עצמה, לאחר המנה העיקרית ולפני הקינוח, לקרוא את הטור בקול לחדוות בני המשפחה. כשאוכלוסיית "כסית" הפכה בוהמית מדי לטעמו של סבא – עבר סבא לשולחן ב"שטרן", שבמעלה רחוב דיזנגוף בואך ארלוזורוב. לשם, הגיעו שבועונים גרמנים צבעוניים שהיו תלויים ומוכנסים אל מאחזים דמויי מוטות עץ ייעודיים, זמינים לקוראים שחיו במזרח הלבנטיני וליבם בפאתי צפון מערב האירופי.

ואז – היו השולחנות של חנן. ראשון – ב"רוול", עדיין בדיזנגוף, עם החברה מקורס טייס. אחר כך, כשירדה קרנו של דיזנגוף שהפך שחור מבני תשחורת ומעשן אוטובוסים – ב"אקסודוס", שבפינת ז'בוטינסקי ורמז, סמוך לכיכר המדינה. שם, ניתן היה לצפות בתלמידות היוצאות מגמנסיה הרצליה הסמוכה, ונדמות בעיניו כהופכות צעירות משנה לשנה. ומאז שעבר לשכונה שבמרכז העיר, אימץ את השולחן המסויים הזה בבית הקפה ברחוב טשרניחובסקי, ובעל הבית אימץ אותו: יודע כיצד הוא אוהב את הקפה, מודיע מתי הקרואסנים טריים במיוחד.

לא מעט אנשים היו מגיעים על מנת לשבת אתו כאן, בין אם בתיאום מוקדם – ובין אם משום שידעו והכירו את הימים והשעות בהם קיימת סבירות גבוהה לפגוש אותו בשולחן הזה. אלא שאחרי פרישתו השניה והכפויה, ולאחר תקופה שבה הסתגר ונמנע מחברת אחרים, ובמיוחד לאחר שלושה שבועות בהם נעדר מן הארץ – היה עכשיו השולחן הזה מאוכלס על ידי יושב אחד בלבד, כחנווני שאין קונים המגיעים על מנת לרכוש ממנו מצרכי מכולת.

הוא תהה מהיכן מוכרות לו פני הגבר שביקש את רשותו להצטרף אליו, באחד הימים. כמעט שמח להזדמנות להחליף מילים עם אדם אחר, שהן מעבר לברכת שלום או הזמנת קפה ועוגה. אלא שהגבר הזה לא היה אלא המתווך השכונתי, שמול חלון המשרד שלו הוא עובר תדירות. בן שיחו ביקש לברר האם הוא מעוניין במקרה למכור את הדירה שבבעלותו, או אולי להשכירה במסגרת AirB&B. או אולי מתעניינים בבניין באופציה של תמ"א 38. או תמ"א 38 במסלול הריסה ובניה מחדש. אפשר לעשות הרבה כסף בעסקות כאלה. בכלל, יש לו תמיד לקוחות שמתעניינים. והנה הוא משאיר כרטיס ביקור, אם בכל זאת מתעניינים. והמשרד שלו ממש כאן, בהמשך הרחוב.

אשבל דחה בנימוס את ההצעות, ועל מנת לבנות סביבו חומת הגנה נוספת החליט לנסות ולהביא עימו ביום הבא את המחשב הנייד שלו, כדי לעבוד ולכתוב כאן את ספר הטיול. ההבטחה הזאת להוריו הייתה בימים האלה המחוייבות היחידה שנקבעה לו. והוא עבד בשני מסלולים, על שני קבצים בו-זמנית. האחד – לטובת הוריו, והספר המשפחתי, שאליו יצרף תמונות שצילמו בני המשפחה בגליציה, ודברי סיכום קצרים ורשמים של השותפים האחרים למסע. השני – שהתפתח מתוך קובץ ההרהורים וההערות האישיות אותן רשם – שאב אותו יותר ויותר. כחודש ימים נדרשו לו עד שהשלים את ספר הטיול, והעביר אותו לעימוד ולהדפסה, והביא אותו כרוך ועטוף כשי להוריו, ומסר עותקים נוספים לילדיו. ואמא שלו שלחה גם עותק לסיגל, שמבחינתה היא תמיד חלק מהמשפחה. ואחרי עוד חודש וחצי של עבודה על הקובץ האחר – הבין שהוא כותב בעצם רומן. וברגע שבו הכתה בו ההכרה הזאת, עצר על מנת להיערך ולחשב.