נאום ההשבעה של חיים ויצמן לתפקיד נשיא המדינה, שעמד במרכז המערכה האחרונה, החל כאשר בחלקה אחד של הבמה יושבים בן גוריון ופולה בסלון ביתם, ומאזינים לרדיו. פולה שיחקה בכפתור כיוון התחנות, ודוד גער בה.

"אולי תשבי במנוחה ותתני למכשיר מנוחה? הוא היה מכוון מצויין."

הרדיו הדהד בקולו הגרוני של קריין בעל "ח" ו"ע" מודגשות להפליא. "קול ישראל מירושלים. הקשיבו לשידור טקס ההשבעה של הנשיא הראשון, ד"ר חיים ויצמן.” ופולה חדלה מלכוון אותו ופנתה אל בן גוריון: "מעניין שבחרת להיות חולה דווקא היום, ולא להגיע לכנסת ולכבד אותו.”

בעוד קול הכתב המשדר מן השטח בוקע מהמכשיר – נדלק זרקור לבן-בהיר והאיר את דמותו של ויצמן, ניצב על דוכן נואמים הפונה אל הקהל באולם התיאטרון, כאילו היה כל אחד מבאי האולם הזה חבר כנסת, בעוד ורה ויצמן יושב ומביטה מהצד.

"אני חיים בן עוזר ורחל ויצמן מתחייב כנשיא-המדינה לשמור אמונים למדינת-ישראל ולחוקיה.

"כנסת-ישראל! אדונים, חברים!

"ראשית, תרשו לי להביע את צערי שראש-הממשלה אינו בתוכנו עכשיו. בשמכם, בשמי ובשם הגב׳ ויצמן אנחנו מאחלים לו רפואה שלמה במהרה.

"הנני מודה על הכבוד הגדול שניתן לי בהיבחרי כנשיא הראשון למדינת-ישראל. בכל נפשי ובכל מאודי אתאמץ למלא את השליחות הנעלה והכבירה הזאת לטובת בני עמנו וכל תושבי הארץ ולהרמת קרן מדינתנו. גדול התפקיד שהוטל עלי. אבל בשר ודם אני, ועלול להיכשל חלילה במעשי, אל נא אהיה בעיניכם כחוטא במזיד.

"ברגע גדול זה בחיי, בחיי כולנו, הנני שולח ברכה לבבית לכל אזרחי ישראל ולעם היהודי ברחבי תבל. יודע אני כי כל אשר נעשה ושלא נעשה בארץ הזאת יטיל מאורו או מצילו על עמנו כולו.

"מתוך הכרת כובד האחריות הזאת הנני נכנס למילוי תפקידי כנשיא-ישראל.”

פולה כיבתה את המכשיר בתנועה חדה, מדברת אל בן גוריון.

"במחשבה שניה, נחמד מצידך שבחרת להיות חולה היום. נתת לו את היום שלו. פעם אחת ואחרונה שבה לשעה אחת ויחידה הוא שוב היה מספר אחת."

והמסך ירד, לצלילי שיר הסיום.