היא עלי מהקיר מסתכלת

יודעת את כל הסודות

היו לה עיניים של תכלת

שחופרות ויורדות ליסודות.

בחצי חיוכה היא אומרת

שהיא ראתה את הכל

ואין לי שום דרך אחרת

או סיכוי לשנות ולשאול.

כי אמא שלי היא תמונה על הקיר

והיא שם להשגיח, והיא שם להזכיר.

כי אמא שלי האמינה

עבודה היא שליחות ותכלית

עם עבודה, ובלי קומבינה

הופכים חול לזכוכית.

אבל אמא שלי היא תמונה על הקיר

וכיום עבודה – אסור להזכיר.

אמא שלי לי אמרה

להיות ישר כל הזמן

כמו ספינה בתוך סערה

לשמור על מסלול נאמן.

אבל אמא שלי היא תמונה על הקיר

וכיום יושרה – אסור להזכיר.

היא משם, מהקיר משקיפה

על מה שקורה כאן בינתיים

ובאור מנצנצת, שקופה,

דמעתה, בזווית העיין.

– ואיפה אביך בכל הסיפור?

– תמיד היה בסביבה. זה ברור. / צריך הרי גבר שמסוגל להוליד. / אבל אצלה – מחוייבות אמיתית יש רק למפעל. / כמו בפיזיקה: זה החוק, וזה הכלל. / אבא שלי מתי שהוא נפל ומת / הוא לא חסר לה באמת.

– ואחריו? תמיד הייתה לבד?

– רק המפעל מבחינתה היה הגבר, האחד. / נאמנות מוחלטת, עד הנשימה האחרונה. / והנאמנות הזאת עברה בתורשה, לבנה: / אז לא נשאר אלא להתאבד. וטוב שכך.

– והאקדח שלך? בכל זאת, מה הסיפור של האקדח?

– היה שלב שבו ניסיתי רק להתרחק מכאן. / וכן, זיהית נכון כמובן: / אקדח שירות שמקבלים בהוקרה, / עם הפרישה מהמשרה.

– שב"כ? מוסד?

– לא מכיר. את האחרון במיוחד.

– אז למה פרשת, ועברת לכאן?

– תסתכל עליה בתמונה. מה לא מובן? / כולנו התייחסנו אליה כאל נצחית. / אבל לכל אחד יש תאריך תפוגה סופית. / צריך מנהל – אז החלפתי אותה.

– המשיכה לנהל אותך גם אחרי מותה.

– כן. בדיוק. מבחינתה, / אילו הייתה כאן חלק בשיחה / הייתה מסבירה לי, ואומרת לך / שהיא הקריבה את חייה ומתה בשמחה / כדי להחזיר אותי אל המסלול של המפעל והמשפחה. / ובמותה ציוותה למפעל את החיים – וציוותה אותי למפעל.

– ואתה הולך להתאבד. איזו אכזבה בכלל.

– לדעתי האכזבה שלה האמיתית, היא הסגירה. / וכל עובד שיפוטר. וכל עובדת שפוטרה. / כמעט מאה וחמישים שנים, מברלין לישראל, / אבא שלה, נאצים, מיתון, ספיר, והמפעל – הכל עכשיו כושל. / ואני מוריד את השאלטר על החלום. / מכבה את האורות. / מבחינתה – זה מה שהכי איום. / זה לא אמור היה לקרות.

– תגיד רגע, כמה בעצם החובות?

– חובות של המפעל – או חוב שלי?

– זה לא אותו דבר? זה לא הבדל שולי?

– לא ממש. מפעל לוקח מימון ואם הוא מצליח / הוא גם מחזיר הלוואות וגם מרוויח. / וזה עובד בדרך כלל, / אבל…

– אם יש אבל – אחריו תמיד יש גם חבל…