כמעט שנה לאחר ההתנקשות שגבתה את חייהם של סומקין ושל שהרבני המשיך צוות החקירה הראשון שמונה לטפל בנושא לעבוד במלוא המרץ – גם אם ללא תוצאות של ממש. עשרות עדים שנחקרו, שעות ארוכות של האזנות, ימים של מעקבים – והכל ללא תוצאות. פתח של תקווה נמצא לצוות הישראלי, כאשר ההאזנה לטלפון הסלולארי של סוני וויליאמס, בארה"ב, העלתה שיחה אותה ניהל לגבי גורלו של "תנ"ך סומקין", הגנוז בכספת של אלמנתו של האוליגרך, בישראל.

-"אני חושב שצריך לחפש קשר אל האלמנה", אמר וויליאמס לבן שיחו, שזוהה כסוחר באמנות ממקורות מפוקפקים, המנהל את עסקיו בין אמסטרדם, מוסקבה וניו יורק. "השקענו כבר מספיק זמן, ויש לנו קונים. וזה שלא הצלחנו לשכנע אותו לא אומר שלא נצליח לשכנע אותה", הסכים בן שיחו. וויליאמס זומן לחקירה במטה ה- FBI בניו יורק, והחוקרים הציגו בפניו רשימה ארוכה של שאלות שהוכנה בסיוע נציג משטרת ישראל בארה"ב. אחד מאנשי צוות החקירה בתל אביב אף טס במיוחד לארה"ב על מנת לצפות בחקירה האמריקאית בזמן אמת, אלא שגם הוא נאלץ להסכים עם עמיתיו: או שוויליאמס הוא אגוז קשה – או שאין לו מה להסתיר. ברור שהוא מעוניין בתנ"ך סומקין. ברור שהוא מוכן לעצום עיניים בכל הנוגע למקור הטקסט שהתגלגל לידיו של האוליגרך המת. והוא לא מכחיש כי רתח מזעם כאשר סומקין הפר את הבטחתו למכור לו את הספר. אבל אי אפשר להדביק אליו את המוות עצמו. וראש צוות החקירה המקורי הודה כי הוא ואנשיו ניצבים בפני חומה בלתי עבירה, וצוות חקירה חדש מונה.

בראשו צוות החקירה החדש הוצב מי שנחשב לחוקר מספר אחת במחוז תל אביב – ואולי במשטרה כולה. ניצב משנה אלי לויטן שנא קצוות פתוחים. הוא ניחן בזיכרון שהוא כבור סוד שאינו מאבד מילה, וביכולות פנומנאליות בכל הנוגע לגיוס מלשינים ועדי מדינה. הוא הכניס מאות פושעים לכלא, והפך לאגדה כאשר עלה על הבמה בכנס של סגל הפיקוד שבו הציג אגף המחשוב במטה הארצי בגאווה יישום חדש המציג וממפה את הרשת החברתית של קבוצות עבריינים. "אני מסוגל לעשות את זה בלי להשקיע מיליונים", אמר – וצייר בתוך שלוש דקות תרשים ובו כמאה שמות קשורים זה לזה, לרבות ציון ציר זמן של פשעים בהם לקחו חלק במשותף או נחשדו בשותפות כזאת. "במקום לזרוק את הכסף על מחשבים – תשימו יותר אנשים ברחובות", דרש. המפקדים הבכירים לא אהבו את הישירות שלו. השוטרים בשטח והבלשים במכוניות האזרחיות העריצו אותו, למרות שלא היה איש של צ'פחות ולא אדם שנהג לשתף אחרים בשמחותיו ובמצוקותיו. הוא היה מניפולטור מתוחכם שידע לגרום לעבריינים להיפתח בלי לדעת שהם מפלילים את עצמם – מה שהקים עליו הרבה שונאים מקרב העבריינים, ואף אילץ את המשטרה לאבטח את בית מגוריו משך חודשים ארוכים בהם התנהל משפט נגד אחד מראשי ארגוני הפשע, שנשלח בסוף המשפט הזה למאסר ארוך. הוא עבר את כל הדרך, מעובד נוער במפלג סמים בימ"ר ת"א, דרך תשאלן במחלק תשאול, רכז מודיעין באיזור גדוש עבריינות – ועד לחוקר בכיר.

חיסולים היו נקודה רגישה מבחינתו של לויטן. אולי היה זה עד המדינה אותו גייס שנים אחדות קודם לכן, אשר נהרג בפיצוץ רכבו בראשון לציון, פחות משנה לאחר חיסול גרושתו של העד הזה ביריות מול ילדיה. הוא האשים עצמו שלא הצליח לשכנע את מפקדיו להקדיש מאמץ רב יותר לשמירה על העד, לאחר שהיה כבר ברור כי מישהו מוכן להרוג על מנת לפגוע בו. שני החיסולים האלה לא פוענחו – והעבודה עכשיו על החיסול הכפול הייתה מבחינתו גם ניסיון להחזיר – גם אם בעקיפין – חוב שרבץ עליו. כיוון שעד שלו חוסל, הוא יתפוס מחסלים אחרים.

הוא עבר על התרשומות והחומרים שהצטברו בתיק והגיע למסקנה לפיה נדרשת גישה חדשה. "עד עכשיו היינו בטוחים שהמטרה בחיסול הייתה סומקין: הוא עשיר יותר, מקושר יותר, עושה יותר כותרות, מרגיז יותר אנשים. אבל הרי היה שם עוד הרוג. שהרבני. וגם הוא לא ממש טלית שכולה תכלת. בואו נתחיל לפרק את החיים שלו לגורמים", הורה לאנשיו. וכך התפצל הצוות לשניים: החלק האחד – המשיך לנסות ולחשוף פרטים חדשים אודות סומקין. החלק השני – בנה את תמונת חייו של שהרבני לאחור: החל ממגעיו הראשונים עם החוק, כנער – לרבות פתיחת תיקיו כקטין, ותחקור מכריו מאותה תקופה – ועבור לעסקי הסחיטה והאיומים שהובילו אותו אל הכלא. אלא שנדמה היה שוב ושוב כי מאז יצא שהרבני את שערי הכלא בפעם הראשונה, והפך חלק מעולם הספרות – ניתק את קשריו עם העולמות הקודמים שהיה חלק מהם. ולאחר שגם הכיוונים האלה העלו חרס – החליט לויטן לבחון אפשרויות נוספות. לשהרבני יש משפחה, וצריך לבדוק גם את יחסיו איתה. ושהרבני הרי ישב בבית הכלא, ואולי הסתכך שם עם מישהו שהחליט לסגור חשבון. בכלל, שהרבני עניין אותו בסיפור האישי שלו: עבריין שהופך לסופר אינו עניין שנתקלים בו בדרך כלל, גם אחרי שנים ארוכות במשטרה.

לויטן החליט להיפגש בעצמו עם הוריו של שהרבני, בביתם שבגבעת עמל. מודע לדם הרע הזורם בין תושבי השכונה ובין המשטרה, הגיע למקום במכונית נושאת מספר אזרחי ובבגדים אזרחיים. זה היה יום של חורף ישראלי שבו מתאמצים השמים לפצות בשעתיים של גשם על שבועות שחונים, ודרכי העפר בשכונה הפכו שלוליות שלוליות. בבית עצמו, נקי, הדהדו פחי התקרה תחת כדורי ברד צפופים. אמו של שהרבני הפצירה בלויטן לראות את התמונות הממוסגרות הסדורות לאורך מדף המזנון, סמוך לטלוויזיה. הנה בנה בבר המצווה. והנה הוא מלווה את אחותו בחתונתה. והנה הוא לוחץ ידיים בטקס הענקת פרס ספיר. והנה הכריכה של "בחזרה לקוזובה", ושלט חרוט קטן מוצמד למסגרת העץ המקיפה אותה, "בהערכה עמוקה מההוצאה".

"אף פעם לא חשבנו שהוא יהיה סופר", אמר אביו של שהרבני, מגולל את פרשת חייו של בנו, שאותה הכיר כבר לויטן מתוך תיקי החקירה. לא, הוא אינו יודע דבר אודות אוייבים שרכש לו לפני שנכנס לכלא או לאחר שהשתחרר ממנו. ובכל מה שנוגע לכלא עצמו – בנו לא דיבר ולא סיפר כלל. אולי רצה למנוע מהוריו את הכאב. ולויטן יכול לבדוק את הדברים במקומות שהמשפחה אינה יכולה. והם מתפללים שיעלה על מי שעשה את זה.

קצין המודיעין של הכלא שמח לשתף פעולה עם לויטן. תחילה, נחקרו מי שחלקו תא עם שהרבני. שניים מתוכם ציינו כי בשנה האחרונה הרבה הפושע שחוסל לשהות בספריה ולהשתמש במחשב – מה שהוביל לבקשה להעביר את המחשב הזה לבדיקה ביחידת הסייבר שבמטה הארצי.

מומחה הסייבר שערך את הבדיקה הגיע במיוחד למשרדי היחידה המרכזית בתל אביב גאה בתוצאות אותן הניח על שולחנו של לויטן. הוא הסביר כי לא כולם יודעים, אבל פעולת מחיקה קבצים מהמחשב אינה מוחקת אותם למעשה מן הדיסק הקשיח. מה שנמחק במחיקה רגילה הוא רק הקישור אל הקובץ, מתוך ה- FAT – טבלת ניהול אחסון הקבצים בדיסק. כל עוד הדיסק אינו מוחלף או שאינו עובר פירמוט עמוק, וכל עוד לא נכתב עד אפס מקום – ניתן במקרים רבים לשחזר גם קבצים שנמחקו, או לפחות חלקים משמעותיים מהם. כך, שוחזרו קבצי הסיפורים שעליהם עבד שהרבני. ואם במקרה של הסיפור הראשון, שזכה בתחרות, לא הייתה בכך חדשה של ממש – הרי מציאתם של סיפורים אחרים על גבי הדיסק סיפקה כיוון שאפשר לבדוק אותו. חוקרת צעירה, חגית וקסמן, שהצטרפה חודש קודם לכן לצוות שלו, היא שהפנתה את תשומת ליבו של לויטן לדמיון בין אחד הסיפורים האלה ובין סיפור שהתפרסם בסוף אותו שבוע במוסף החג של הארץ, בחתימתה של אפרת הלוי – השני מבין השניים אותם קיבלה המחברת מעורך המוסף, כאתנן לשתיקתה. וכאשר התברר לחוקרים כי אפרת הדריכה את חוג הכתיבה שבו השתתף שהרבני – הבהבו כבר נורות ההתראה וניצבו זקופות כמגדלורים קורעי עיניים.