ערב טוב, ותודה שבאתם לקורס שלנו, טינדר למבוגרים. שמי דנה חרמון, ואנחנו ניפגש בחודשים הקרובים פעם בשבוע. אני לא רוצה להגיד שאני אהיה המורה שלכם: אחרי שהייתי קצינה בקבע ויצאתי לפנסיה, והייתי בסטארט אפ שנמכר לענק מחו"ל וגזרתי את הקופונים שלי – חשבתי לתרום לחברה ועבדתי כמורה בתיכון. שנתיים שם הספיקו לי כדי לא לרצות לשמוע עוד פעם מישהו שקורא לי "המורה". אני חושבת ובאמת מקווה שמידת העניין שלכם בחומר שנלמד פה תהיה גבוהה משמעותית ממידת העניין של התלמידים שלי בתיכון. ספרות ולשון היו הדבר האחרון שעניין אותם. אני, לעומת זאת, הייתי אופטימית וניסיתי ללמד. בשורה התחתונה: אני כאן ולא שם. במאמר מוסגר אני יכולה להגיד לכם בשמחה שהשכר כאן גבוה משמעותית. אז אני עדיין אופטימית – עם משכורת גבוהה יותר. של מורה לטינדר ולא לספרות ולשון.

ואם כבר מדברים על אופטימיות – אני חושבת שאם אתם כאן, אתם בטוח אופטימיים. אתם מצפים לפגוש את המישהו הנכון. ואתם אופטימיים מספיק כדי להיכנס לטינדר. ואתם מבינים שאתם צריכים הדרכה. אז בדיוק בשביל זה אני כאן. אגב הדרכה: אם אתם רוצים עיין נוספת אתם תמיד מוזמנים להעביר אלי העתקים של התכתבויות שיש לכם בטינדר או בכל אתר אחר. אני מבטיחה לשמור על סודיות.

כדי שאכיר אתכם, אני מבקשת שכל מי שמדבר בפעם הראשונה יציג את עצמו בקצרה. קודם כל ברמה של שאלוני משרד הפנים – גיל, מקום מגורים, מצב משפחתי. אבל גם בכל מה שקשור לניסיון שלכם עם טינדר. נכנסתם? יש לכם פרופיל? יש לכם שאלות ספציפיות? משהו שאתם רוצים לחלוק ולהציג? קדימה. אל תתביישו. טינדר זה לא מקום לביישנים. מי ראשון?

כמו תמיד, יש אנשים שקל להם להתחיל. "רבקה", הציגה עצמה אישה מלאה בג'ינס וחולצה מנומרת מעבירה מבט ביני ובין חבריה החדשים. "גננת. גרושה טריה. עד לגירושין גרתי בגליל. בשנה האחרונה – אני שוכרת דירה בצפון הישן של תל אביב".

– אני חיים. פנסיונר אגד, מחולון. אלמן שנתיים. כמעט כל החיים עם אישה אחת. יש לי שני ילדים ונכדים באמריקה. הם לוחצים עלי לבוא אליהם – או למצוא לעצמי בת זוג.

הוא השתתק, מביט מסביב כמי שמחפש חיזוק. היה ברור שחיים אינו איש של מילים. אישה בשיער קצוץ, כבת ארבעים או אולי יותר כאילו המשיכה מהמקום שבו הפסיק. "אני יפעת. קצינת משטרה. חוקרת עבירות מין ומתמחה בקטינים". כל העיניים הורמו אליה. "אז אנחנו עברייני מין פוטנציאליים?" תהה גבר שישב לא רחוק ממנה, בשולחן אחד עם אישה. שניהם טרם הציגו את עצמם. יפעת חייכה – אבל היה משהו מריר בתשובה שלה, שהגיעה מיד. "ממש לא. אבל אולי בגלל זה בדיוק אני כאן: כשאני מספרת לגבר על תחום העיסוק שלי, הוא נסגר. משתבלל. אף אחד לא אוהב שוטרים – ואנשים לא רוצים לגעת, אפילו מרחוק, בעניינים של עבירות מין. בעלי לשעבר לא עמד בזה, אז הוא הפך ללשעבר, למרות שנשארנו ידידים. ואני מגדלת את הילדה שלנו, בהורות משותפת. מאז שהתגרשתי היו לי רק קשרים של חודשים ספורים לכל היותר. אולי זאת העבודה שלי במשטרה. אולי זאת אני".

הגבר והאישה שישבו בסמוך, מוקפים בכסאות ריקים, הביטו זה בזה. הגבר פתח, בטון מהסס. "אנחנו באנו כדי להבין יותר…"

רבקה קטעה אותו, מופתעת. "רגע, אתם זוג?"

האישה שלצד הדובר ענתה בנחרצות. "כן, הוא אלכס, ואני מיכל. אנחנו נשואים. עשרים וחמש שנים. כשהגעתי לגיל חמישים, החלטנו לפתוח את הנשואים שלנו".

רבקה הוסיפה לתחקר. "'החלטנו', זה אומר שהוא החליט ואת נגררת". מיכל הנידה ראש, וחייכה בהתרסה. "דווקא הפוך. אני יזמתי, ואלכס הצטרף".

אלכס נשמע עכשיו ברור ובטוח יותר. "ישבנו, ודיברנו. מיכל ואני. כל אחד העלה את הדברים שלו. והגענו למסקנה שאנחנו פתוחים לאפשרויות חדשות. ואנחנו כאן בשביל להבין את האפשרויות של טינדר".

זעזוע ניכר בקולו של חיים. "סליחה שאני שואל, אבל איך בכלל אפשר לחשוב על דבר כזה?"

התערבתי, בפסקנות. הזכרתי לו שאנחנו לא שיפוטיים כאן. "אם היו אומרים לך כשהיית צעיר, וחיזרת אחרי אשתך, שבתור פנסיונר אתה תשב ותדפדף בתמונות של נשים ימינה או שמאלה – היית חושב שמישהו השתגע. העובדה היא שהעולם משתנה, ובדיוק בגלל זה אנחנו הרי כאן. להבין איך הוא עובד".

רבקה הפיגה שוב את המתיחות שבחדר. היא כנראה הטיפוס שמנסה תמיד לרצות ולהרגיע, ולהזרים את השיחה הלאה. או שאולי אני הטיפוס שממהרת להסיק מסקנות ולסווג אנשים חדשים על פי שני המשפטים הראשונים שלהם.

"המורה, זאת אומרת דנה, שאלת אם יש לנו פרופיל. אפשר להראות את הפרופיל שלי?"

אני אוהבת כשהתלמידים מספקים בעצמם תוכן לשיעור. לפחות משתתפת אחת בקורס תתעניין עכשיו במה שיהיה לי לומר בדקות הקרובות. הפעלתי את המחשב שלי, וביקשתי ממנה להיכנס לחשבון הטינדר שלה, ולהציג את הפרופיל. התמונה הראשית הייתה של רבקה, במשקפי שמש גדולים, בגדי טיולים, כובע רחב תיתורת ומקלות הליכה, על רקע הכנרת.

– רבקה, כמה זמן הפרופיל שלך קיים?

– שלושה חודשים בערך.

– וכמה לייקים קיבלת?

– פחות מעשרים. בעצם, קצת בגלל זה נרשמתי לקורס. שמעתי בכמה מקומות שנשים מקבלות המון פניות. בטח אני עושה משהו לא נכון.

הייתה נימה ברורה של תסכול בקולה. אולי בשל כך, לא התנדב איש מהמשתתפים האחרים בשיעור להיענות להצעה שלי להציג הסבר אפשרי לסיבות שהובילו למיעוט הפונים. לקחתי על עצמי את המשימה, מנסה להיות עדינה ככל האפשר.

"רבקה, מה אנשים באים לראות? אותך. מה הם רואים כאן? את משקפי השמש שלך. את הנוף הם יראו בטיול הפנויים פנויות הבא. וגם החברים והנכדים יכולים להישאר מחוץ לתמונה. ואל תתעצלו להצטלם במיוחד, בזווית הנכונה – אבל בלי שירגישו שזה מבויים. אל תיקחו תמונה קיימת ותחתכו החוצה את שאר האנשים שהיו בה: הדבר הכי מצחיק זה פרופיל של מישהו בטינדר עם יד זרה מונחת על הכתף שלו, אחרי שחתכו החוצה את בעל היד. רצוי מאד שהתמונה תהיה בפוקוס. חיוך יעשה נפלאות לאיכות הסביבה. אבל לא חיוך של דרקולה. לפי הסטטיסטיקה של טינדר, אנשים שפונים קדימה בתמונה שלהם נהנים מ- 20% יותר סיכוי לקבל החלקה ימינה. חשוב להסתכל אל המצלמה – אבל לא בפרצוף של רוצח סדרתי בתצלום מעצר.

ועוד משהו, לגבי צבעים. לפי סטטיסטיקה שמפרסמת טינדר בעצמה, 72% מהמשתמשים מעלים תמונות ראשיות כשהם לבושים בצבעים ניטראליים: שחור, כחול, בז', או לבן. זה משעמם. רוצים לבלוט? תגוונו בצבע".

חיים רשם לעצמו הערות במחברת שהביא איתו, מהנהן במרץ. "אבל מה לגבי הפרטים? מה אני אמור לכתוב על עצמי?"

הרגעתי אותו ואמרתי שאני יודעת שהרבה אנשים מתלבטים בשאלה הזאת. "קודם כל – זה לא ראיון עבודה, והביוגרפיה בטינדר היא לא קורות חיים. אין פורמט נכון או לא נכון. אתם יכולים לספק תשובות לשאלוני משרד הפנים – מקום מגורים-עבודה-ילדים-נכדים. אתם יכולים להיכנס לפילוסופיה קיומית. במה אתם מאמינים. מותר לכם להגיד משהו על מה שאתם מצפים למצוא בצד השני. העצה הכי טובה שלי כאן, היא פשוט לכתוב את מה שאתם עצמכם הייתם מצפים לקרוא ממי שאתם מתעניינים בו. להיות מחוייכים אם אתם מעדיפים גישה הומוריסטית. להיות רציניים אם אתם מוכנים שיפסלו אתכם על עודף רצינות. ובשם אלוהים, תנסו להיות מקוריים. אם מישהי כותבת 'גמרתי לשחק משחקים' היא צריכה להביא בחשבון שהיא תבריח לא רק שחקני שחמט, אלא את כל מי שלא מתכוון לבלות כבר את הפגישה הראשונה שלכם בתכנון החתונה המשותפת. ולפי אותו עיקרון: אם אתם פונים אל מישהו או מישהי – אל תתחילו בראיונות עבודה ובשאלוני קבלה סטנדרטיים. תתייחסו לפרופיל שלהם. תשאלו שאלה שמתייחסת למה שהם כתבו על עצמם. תראו להם שקראתם ואתם מתעניינים".

רבקה הרימה יד, קוטעת אותי. "זה נשמע כמו שאת מדקלמת חוברת הפעלה של משהו. המון מתגים".

הסברתי לה שהתחושה שלה נכונה. אפליקציית דייטים זה מעייף – כמעט כמו הדייטים עצמם. אפשר לשבור את האצבעות כשמחליקים תמונות ימינה ושמאלה. "אבל, מה שאני רוצה שתבינו זה שיש דרכים לשכלל את הפרופיל שלכם בטינדר, כדי לקבל יותר החלקות ימינה. אז גם אם כולם טוענים שהם מעדיפים איכות על פני כמות, האמת היא שאין מישהו שמסרב לקבל יותר לייקים".

אחרי השיעור ולפני שאני חוזרת הביתה, אני עוצרת לשתות כוס יין בבית הקפה הסמוך לביתו, שאליו עברתי כשחלה. אני מסדרת במוחי את היום שהיה, את הדברים שאספר לו. מאז הניתוח, הוא מסתגר יותר ויותר. הוא בוחר לחוות את העולם דרך עיני שלי.