גם אחרי שרכש מכונית חלומות, כמקובל אצל מתעשרי ההיי-טק, המשיך רועי לשמור אמונים לסובארו טנדר שלו. עכשיו, היא הייתה משופצת ומשומרת להפליא בהשקעה שעלתה פי כמה וכמה מונים על מחירה המקורי, והייתה למעשה גם מעבר למחירה של מכונית חדשה לחלוטין. בערבים חגיגיים, דוגמת זה של הצגת הבכורה, הקפיד להשתמש דווקא בפיסת הנוסטלגיה הזאת.

מתמרן דרכו בפקקים התל אביביים, אמר רועי למיכל "את יודעת, אמנות היא תמיד עניין של פטרונים. זה יכול להיות פוליטיקאי כמו השרה, זה יכול להיות גנב, כמונו, או גנבים עם תארי אצולה, כמו בית מדיצ'י. וזה יכול להיות שניהם. פוליטיקאי שהוא גנב. ולא חסרים כאלה. אבל הערב – 6744 עשתה את שלה.”

ומיכל ליטפה את כף ידו המונחת על-ידית ההילוכים, מפזמת את מנגינת שיר הסיום שאותו שרו הרצל, הבן גוריונים והווייצמנים, ועוברת לשיר ממש. ורועי הצטרף לשירתה של מיכל, כפי שהצטרף כל צוות ההצגה לשורות האחרונות, לקול מחיאות כפיים סוערות: