עיניים הורמו מהמסכים, שעה שקצין המשטרה נכנס למפקדת יחידת המחשבים, עושה דרכו בצעד בטוח לעבר לשכתו של זיסר. מעט אחריו, פסע רב סרן, שתג מפקדת קצין משטרה ראשי מעטר את כתפו. רועי נדרך, ובטנו התהפכה עוד יותר כאשר הודיע צג הטלפון השולחני שלו כי מי שמתקשר אליו, דקות אחדות אחר כך, הוא זיסר. יודע כי משטרה אזרחית ומשטרה צבאית יחד אינן עניין מבשר טובות מבחינתו, הכניס בתנועה מכנית את חולצתו למכנסיו, וידא כי כל הכפתורים מכופתרים – ונכנס ללשכה.

"סגור את הדלת ושב,” הורה זיסר, ורועי קיווה כי תחושת הבטן המתהפכת אותה חווה קשורה למשהו שאכל ערב קודם, במסעדה התאילנדית החביבה על מיכל. וידע שלא.

"הסגן-ניצב חוקר משהו שקשור לשכונה שלך,” הסביר זיסר לאחר סבב ההכרות. "ויש לו אליך כמה שאלות.”

"מה אתה יודע על יהודה אליחי, או יודה כמו שאתם קוראים לו בשכונה?” שאל איש המשטרה.

"אם אתה כאן אתה יודע שגדלנו יחד. בית ליד בית,” ענה רועי.

"ומה הוא עושה כיום?"

"אין לי מושג. אני רואה אותו כשאני עובר בסביבה. ולפעמים שותים בירה ומדברים על חברים ועל משפחות. אבל אם יש משהו שלמדתי בשלב מוקדם של החיים שם – זה לא לשאול שאלות."

"ובכל זאת, יש לו BMW חדשה. זה לא מסקרן אותך מאיפה יש לו יותר מחצי מיליון להוציא עליה?"

"אתה הרי יודע מה אומרים על סקרנות. היא הורגת את החתול."

"ועכשיו, אומרים שהוא התחיל להלוות כספים בשוק האפור. יש לך מושג מאיפה הכספים האלה?"

רועי משך כתפיים. מצד אחד, היה בו כעס מסוים על יודה, אשר אולי לא נזהר כראוי. מצד שני, הוא נרגע מעט עם התקדמות התשאול, וככל שהסתמן כי אין כאן אלא מסע דייג המבוסס על תחושות כלליות בלבד, וניסיון לגשש אחר מידע שאינו בידי החוקרים. זיסר, שידע מתוך השיחה המקדימה אותה ניהל עם שני אנשי המשטרה, הצבאית והאזרחית, כי זה אכן מצב הדברים, ואין כאן אלא גישוש בלבד – התערב עתה לטובת של רועי. איש לא יבוא ויאשים את מנהל הפרויקט הבכיר שלו על לא עוול בכפיו.

"לא ברור כבר שאין לו מושג?" שאל זיסר את קצין המשטרה, אלא שזה התעלם ממנו במפגיע.

"תגיד, אולי הוא סוחר בסמים?,” ניסה הקצין כיוון אחר.

"למה שלא תשאל אותו בעצמך? אין לי מושג על החיים שלו. כבר אמרתי,” השיב רועי.

אזכור עניין הסמים עורר את קצין המשטרה הצבאית, שהזדקף בכסאו ועבר מצפיה פאסיבית לחקירה בפועל.

"ומה איתך רועי? משתמש לפעמים? מגולגלת? משהו בסוף השבוע?"

כאן, כבר ידע רועי שהוא על קרקע יציבה להפליא. "אם אתה חושד בי – אתה מוזמן לבוא איתי ולראות אותי משתין לקופסת פלסטיק שאני בטוח שהבאת איתך.” הביטחון שהיה נסוך בקולו הוליד חיוך של זיסר, שהיה בו שמץ של רווחה. רק זה היה חסר לו, שיתפסו קצין שלו על קצת חשיש.

בדרכו הביתה בסוף אותו יום, התלבט רועי האם לשתף את יודה בסיפור הביקור של קציני המשטרה – והחליט לשמור אותו בסוד. בכל מקרה, ידע, על יודה אפשר לסמוך. השאלה האמיתית היא, חשב בינו לבין עצמו, עד כמה הסיפור סגור הרמטית. "זה שאתה לא רואה יפיל אותך," לחש את הסיסמה הידועה של חיל האוויר, אותה שמע מפיו של מפקד מערך המחשוב הכחול, שהוזמן לביקור ביחידה על מנת להתרשם ממערכת ניהול הנכסים של רועי.