ה- BMW קבריולה השחורה-מבריקה הייתה ניגוד מוחלט למרכז המסחרי המוזנח לידו חנתה. הייתה שם חנות ירקות, וחנות מכולת, קצב שתעודות הכשרות מפארות את חלון הראווה של חנותו, בחתימת רבנים מכל הפלגים. בבית קפה, ששולחנות הפורמייקה שלו ידעו ימים טובים יותר, השמיעו מכונות המשחק צלילים אלקטרוניים חוזרים על עצמם.

ממקומו בחזית בית הקפה פקח יודה עין עייפה על ה- BMW שלו, יודע כי איש לא יעז לגשת אל הרכב מאימת בעליו. בחצי עין בחן את החייל העומד מולו. זה, הקפיד להוציא את חולצת השוטר הצבאי ממכנסיו ולהעביר את הכומתה לכיס האחורי – כמו על-מנת לטשטש את הצבאיות שבהופעתו ולהתמזג טוב יותר עם הסביבה. קהל הלקוחות מנה גם שלושה צעירים אחרים. שניים מהם היו עסוקים במכונות המשחק, אחד בבלונד צבוע וחברו ברסטות קלועות בשערו. חברם ישב בשולחן הסמוך לזה שאליו ישב יודה ממתין לתורו. מי שבלט על רקע הנוף הזה, כשהוא ניצב לצד הש"ג והופעתו הצבאית המרושלת, היה רועי: זקוף, במדים מגוהצים.

"תראה, יודה,” אמר הש"ג, כמעט מתנצל, "אני הבאתי את רועי הנה. הוא שאל איפה אפשר למצוא אותך.”

יודה בחן את רועי העומד גם הוא מולו, בתלבושת צבאית מוקפדת. "הבאת. עכשיו תתחפף. לך תהרוג כמה אנשים או מפלצות במכונות וידיאו. יש לו פה והוא יודע לדבר גם בלי שאתה בסביבה.”

הש"ג מיהר לציית, מפטיר "בהצלחה" לכיוונו של רועי, וזה מצידו מודה לו ומחכה שיעזוב. רועי התיישב אל השולחן, נענה לתנועת היד המזמינה. הוא שתק כמה שניות, ואז באה תנועת יד נוספת, במחווה שפירושה סימן שאלה.

"תשמע,” פתח רועי, "מאיזה גיל אנחנו מכירים? שש? שבע?"

"משהו כזה,” השיב יודה. "הרמנו צלחות של מכוניות יחד. ותראה איפה אתה,"אמר והושיט יד אל חולצתו הצבאית של רועי – "ותראה איפה אני" – החווה אל ה- BMW.

"למה שנתווכח למי יותר טוב? יש לי הצעה בשבילך."

"סחתיין. אבל קודם תשתה משהו. תספר מה שלומך. נעשה כמה משחקים במכונה. לא נאה לך כבר לשבת בשכונה?"

"למה לא. מה להזמין לך?" הרים רועי יד, מזמין את בעל הבית אל שולחנם.

"מהמשכורת הצבאית שלך – אל תזמין לי כלום,” חייך יודה. "הארוחה שלך עלי. במקום תרומה לאגודה למען החייל.”

הוא פנה את בעל הבית שהגיע אל השולחן, מבקש פעמיים בירה וכמה מזטים. רועי המתין לשני הבקבוקים, והם שתו מעט לפני שאנחת סיום שתיה מופגנת של יודה נשמעה היטב על רקע רעשי המשחק האלקטרוניים. "לפני שאתה ממשיך,” אמר יודה, "תדע: אני לא מתעסק עם מחשבים גנובים. אין לזה שוק. חוצמזה שברגע שאתה גונב מחשב מהצבא – כל המדינה מחפשת אותך בגלל הסודות שיש עליו.”

"למה אתה חושב שאני מציע לך מחשבים גנובים?"

"כי אני יודע שאתה מתעסק במחשבים – ואתה יודע שאני מתעסק בסחורה 'יד שניה מצב טוב'. יעני רכוש גנוב."

"יש לי בשבילך רעיון יותר טוב. אבל, זה יותר גדול ממה שעשית בכל החיים שלך."

"אתה בטוח? למה, מה אתה יודע מה אני עשיתי בחיים שלי?"

"נעזוב. לא מתווכח איתך. תשמע, קודם כל – אני צריך לפחות שלושה אנשים שלך, בשלב הראשון,” אמר רועי, והביטחון זרם בקולו.

יודה הצביע אל האיש בשולחן הסמוך. "את ביטון אתה מכיר.” משם, עברה אצבעו אל השניים ליד מכונות המשחק. "שמעון וחמו. הם מתאימים?"

"אם הם יסתפרו תספורת צבאית. בלי הראסטות, מגולח, בלי הבלונד בקצוות."

"אם זה ישתלם להם הכל אפשרי. ואם זה ישתלם לי – אני כבר אראה שזה ישתלם להם. בוא נשמע. מה אתה רוצה למכור?"