שבוע אחר כך, נכנסו רועי ואלול מחוייכים מאוזן עד אוזן למשרדה של דנה, יודעים שהקדימה הבוקר להגיע למשרד, כהרגלה ביום שלאחר נחיתה בארץ. היא הופתעה לראות את התיאום המושלם ביניהם, כאשר כל אחד מהם, נושא תחת בית השחי שלו עותק מקופל של מגזין ממון, ואז מתיישב מולה, ושניהם שולפים איש איש את עתונו וקוראים מתוכו, תוך שאלול מוביל את השיחה.

"תגיד, רועי, קראת היום את הדיווח החושפני של ידיעות? יופי של כותרת."

"כן…. היי-טק ביץ'. איזו יצירתיות. כמה מדויק."

"ואיך שמכולנו הכתבת התמקדה דווקא בדנה. לא בגולן, שהקים את החברה. לא באנשים שמפתחים את הטכנולוגיה. אם זה היה כתב ולא כתבת – הייתי חושד שיש משהו סקסיסטי בבחירה דווקא באישה היחידה בחברה. תשמע את הציטוט הזה: 'התואר שלה הוא אמנם סגן נשיא לשיווק, אבל דנה רבינוביץ', שהחלה את דרכה ביחידת המחשבים של חיל המודיעין, היא הרוח החיה והדבק שמאחורי חברת הסטראט-אפ ביץ' סיסטמס.' תגיד, אתה חושב שגולן כבר קרא את זה?"

דנה ניסתה להתרומם ולחטוף את העותק שבידי רועי, אלא שהוא התרחק ממנה, והמשיך לצטט.

"איזה טקסט… 'בעולם העסקים שבו מדובר לא פעם על 'תקרת זכוכית' שמגבילה את קידומן של נשים לתפקידי מפתח – פוגשים לעתים נדירות נשים שעשו את זה. המחיר שהן משלמות כולל גם כינויים דוגמת זה שמלווה את דנה רבינוביץ' מאחורי גבה…'"

ושניהם, ענו במקהלה, מתנדנדים כבתפילת שמונה עשרה. "'היי טק ביץ'.”

דנה הצליחה לחטוף את העתון מידיו של רועי, מעיינת בו ומורה למזכירתה להשיג מיד את אשת יחסי הציבור, ולקשר אותה לשיחה. אלול, מצידו, המשיך בשלו. "מצד שני – התמונה בפירוש מחמיאה לך. והם מאייתים את השם שלך ללא שגיאות. ואת הקטע על הטכנולוגיה שלנו הוא פשוט תרגמה מהאתר שלנו באינטרנט.”

רועי התפרץ לדבריו, משועשע. "יש לי חדשות בשבילך. את הקטע הזה אני תרגמתי, ושלחתי לה בדואר אלקטרוני. הגברת לא אוהבת לעבוד קשה מדי. אבל יש גם צד חיובי לסיפור הזה. מאז הבוקר מתקשרים אלי מתכנתים, בעיקר בוגרי היחידה, ומתעניינים אם יש לנו מקום פנוי. לדעתי – פתרנו את שאלת האיתור של מועמדים חדשים לעבודה."